לפקח על התכנים של הילדים ברשת, לשוחח איתם ולהגביל את שעות המסך. אלה חלק מההמלצות של מומחיות ששוחחו עם "ישראל היום" בעקבות תפוצתו מחדש של משחק "הלווייתן הכחול" בקרב ילדים בישראל.
כזכור, משחק ההתאבדות הזוועתי "הלוויתן הכחול" חזר לאחר שהופץ בישראל ב-2017, והוא מופץ בקרב תלמידים בירושלים. בעקבות פניית המשרד לקידום קהילתי, החלה משטרת ישראל להפעיל צוות מיוחד לחקירת הפרשה, ולנסות לאתר אדם ששמו עלה בדיווחים כאחראי על העלאת המשחק: דובר אנגלית העונה לשם (ככל הנראה בדוי) ג'ונתן גלינדו.
"המשחק הזה הוא דוגמה למשפט שהאינטרנט הוא גם מלאך וגם שטן. יש ברשת גם דברים טובים מאוד ויש גם דברים מאוד מסוכנים והגיע הזמן שההורים, יעשו תיווך ושיחות עם הילדים שלנו", כך אומרת פרופ' ענת ברונשטיין-קלומק, ראש התכנית לפסיכולוגיה קלינית בבית ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה מהבין תחומי בהרצליה, מומחית למצבי לחץ אצל ילדים, אובדנות אצל ילדים ומתבגרים.
"אנחנו לא רוצים שהילדים ישוחחו ברשת עם כל אדם וגם לא יראו כל דבר", ממשיכה פרופ' ברונשטיין-קלומק, "צריך לשוחח עם הילדים על הסכנות וגם לראות, כמובן לא בכפייה אבל בשיח, את מה שהם רואים. המשחק הזה מסוכן ואם הילדים נבהלים ממנו זה כבר טוב. צריך לייצר אווירה בבית שיהיה לילד נוח לבוא ולשתף על אירוע כזה ובמקביל להיות קשוב ולתמוך.
"מעבר לכך, אם נוצרת טראומה אז אני ממש קוראת לאנשים להתייעץ. היום אפשר לעשות פגישות בזום ואפשר לשוחח עם מומחה כשהילד רואה הכל מרחוק. זה חשוב ואם יש ספק אז אין ספק, בכל מקרה זו קריאת השכמה להורים לקחת אחריות גם על המרחב ברשת".
"הקורונה משתלבת עם הפחדים"
פרופ' ענת שושני, מבית ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה מהבין תחומי הרצליה, היא פסיכולוגית קלינית, מומחית לגורמי חוסן אצל ילדים, התמודדות עם אלימות והשפעות התקשורת על התנהגות ילדים. שושני מציינת כי ההופעה של המשחק עכשיו שוב קשורה באופן הדוק גם לבעיית הפחדים של ילדים מהקורונה ומעבר לכך ממליצה להורים לפקח על מה שילדים מקבלים או נחשפים אליו במסכים.
שושני מעריכה כי עיקר הפגיעה הוא בילדים הנמצאים בתחילת גיל ההתבגרות. "זהו גיל שבו ילדים עדיין לא רואים את העולם כמורכב והכל נראה להם ממשי מאוד. זה ילד בהחלט יכול לחשוב שיש אנשים שירביצו לו אם הוא לא יבצע את ההוראות. סביב כיתה ג', הילד מתעורר להבין את העולם יותר מבחינה זו שהוא מפחד לא רק מדברים פעוטים אלא גם מגנבים, מפחד להיפגע, מבין שהחיים שבירים, אבל עדיין אין לו הבנה שאיום מהסוג של משחק כזה הוא איום לא רציני".
"על המציאות הזו נכנסת הקורונה גם", מוסיפה שושני, "יש מחלה שנעה עכשיו ומדביקה בצורה סמויה, היא מאוד מפחידה, היא לא ברורה ולא תיווכו לדעתי לילדים את המציאות כמו שצריך. לא באמת הסבירו להם מה קורה ובתחושה שלהם זה ממש כמו המשחק. כך קרה שהמשחק הזה יושב אצלם גם על הפחדים המאגיים שקיימים בגיל הזה וגם על החרדה שיש באוויר מהקורונה".
"אל תזלזלו בכלל בתחושות שלהם"
פרופ' שושני מציינת כי כדי לעצור משחק כזה צריך לקחת אותו מאוד ברצינות. "אל תגידו לילדים זה סתם פחד, אין אף אחד שיביא לכם מכות, אל תזלזלו בכלל בתחושות שלהם, אלא כבדו אותם. תגיעו איתם להסכם כזה שהם מעבירים את המשחק לדוד או דודה, שיעדכנו על ידיכם מראש, וככה הם ימלאו את התנאים ואז גם תבטיחו להם שתגנו עליהם וגם תסכמו איתם שהם מוחקים מייד את המשחק מהסמארטפון שלהם.
ככה גם כיבדנו מאוד את הפחד, תמכנו, הכלנו ונתנו לו מקום. מעבר לכך אחד הפשעים שהורים עושים בימינו זה הזנחה של תחום המסכים. כדי שילדים יוכלו להתמודד עם פחדים, הם צריכים אותנו ואנחנו באמת תומכים בהם, אבל יש תחום שהזנחנו וזה המסכים. מה שילדים רואים במחשב או משחקים שהם נחשפים אליהם. מדובר לא פעם במראות, סרטונים, מחזות שילד צריך תיווך כדי לראות. הנה כאן יש דוגמה למשחק שיושב בדיוק על הגיל שבו הילד פוחד יותר, מפתח יותר פחדים ומישהו מרושע בעולם הלך ובנה על כך משחק שלם. לכן צריך לא רק להגביל את השעות בהם ילד מצוי במחשב במסך שלו אלא גם מפעם לפעם לראות מה הוא רואה שם. צריך לשוחח עם הילדים על זה אסור לנו להזניח את התחום" היא קובעת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו