"בתוך ים הכאב, קק"ל מעניקה לנו נחמה"

בשיתוף קרן קימת לישראל

מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר נמצאת קק"ל בחזית העשייה ותורמת רבות בגזרות רבות, בהן בסיוע לפינוי מפונים בעוטף ובצפון ופעילות הפוגה עבורם, סיוע כספי לכיתות הכוננות ועוד.

במקביל, כמי שמעסיקה עובדים רבים, עוטפת קק"ל גם את משפחותיהם של העובדים שאיבדו את היקר מכל, למשפחות שבניהם ובנותיהם נפצעו בקרב וגם לכלל עובדי הארגון.

מתחילת המלחמה, קק"ל וארגון העובדים שיתפו פעולה ביוזמות שלא נראו בארגונים אחרים. כך, למשל, הקימו "חדר מצב ארגוני" לטובת פניותיהם של כלל העובדים. חדר המצב מנהל את פניות העובדים, מסייע להם במקרים של פציעות או פגיעות שלהם או של בני משפחה חלילה, מטפל בעובדים שגויסו למילואים ודואג למלא בקשות מיוחדות.

סיוע נוסף שהוענק הוא למשל עזרה לעובדים שנאלצו להתפנות מביתם לבתי מלון, חלוקת חבילות שי לעובדים שבני ובנות זוגם משרתים במילואים ואפילו בייביסיטר לעובדים שהם הורים יחידניים ולעובדים שבני או בנות זוגם משרתים בכוחות הביטחון.

"אני גאה לעמוד בראש ארגון העובדים של קרן קימת לישראל שדואגת לכל עובדיה בזמן שגרה, ואחת כמה וכמה בזמן מלחמה", אומר ישראל גולדשטיין, יו"ר ארגון העובדים הארצי בקק"ל. "היינו הראשונים לתת מענה לכל עובדינו, בין אם גויסו או פונו מביתם, והוכחנו שוב שקק"ל היא מעבר למקום עבודה. קק"ל היא משפחה".

"איתו בבית החולים"

מעטפת תומכת כזו מקבלת בימים אלה משפחת זֵר, שבנה כפיר משרת במילואים בחטיבה 7 של חיל השריון ונפצע קשה בקרב בעזה, זוכה לתמיכה ולחיבוק מקק"ל.

"כפיר הוא בן 24, נשוי ואבא לילדה בת שלוש", מספרת אמו מירה זר, העובדת במחלקת השילוט בקק"ל ואחראית על פרויקטים שונים של שילוט היערות, הדרכים והפארקים של קק"ל, כולל הנגשתם לכלל הציבור, למשל בכתב ברייל לעיוורים ועוד.

"כפיר גר בשדרות והשבת השחורה תפסה אותו ממש אחרי השחרור מהשירות הסדיר", מספרת מירה. "המשפחה פונתה משדרות למלון בירושלים וכפיר התנדב להתגייס.

"באחת הפעילויות שלהם בעזה הם נסעו בשיירה מכיסופים לחאן יונס ומחבל שיצא מפיר של מנהרה ירה על הטנק של כפיר אר.פי.ג'י. בעקבות הירי נוצרה בתוך הטנק שריפה גדולה וכפיר נפצע קשה. מאז אנחנו איתו בבית החולים, שומרים עליו ומלווים את תהליך השיקום", מספרת מירה.

פרט לכפיר יש למשפחת זר עוד שבעה ילדים, חלקם משרתים בסדיר ובמילואים ונמצאים גם כעת בתוך עזה.

"חינכנו את כפיר, כמו את כל הילדים שלנו, לנתינה, לתרומה ולעזרה לזולת ולמדינה, במיוחד בזמנים שבהם היא זקוקה לנו יותר מתמיד, כמו עכשיו", אומרת מירה. "לשמחתי, אלה גם הערכים של קק"ל שבה אני עובדת כבר שנים ארוכות, ואנחנו כמשפחה זוכים לחיבוק חם ולתמיכה גדולה בכל מה שאנחנו צריכים ומבקשים. זה מאוד לא מובן מאליו ומחמם את הלב בתוך הדאגה הגדולה לשלומו של כפיר ולשלום כל הילדים שלנו שמשרתים".

"מענה לכל בקשה"

גם משפחת בר, שבנה עמית, לוחם בחטיבת הנח"ל, נפצע קשה בקרב בעזה ב-26 בדצמבר, אהרון אביו של עמית איש חטיבת החינוך והקהילה של קק"ל משתף על החיבוק והתמיכה שהוא מקבל מהארגון ומאנשיו.

"ההודעה על הפציעה של עמית תפסה אותי כשהייתי בביקור תנחומים אצל משפחתו של אייל בוצחק שבנה אושרי, בנו של חברי לקק"ל אייל בוצחק, נפל בקרב בעזה כמה ימים קודם לכן", מספר בר. "המנהל שלי, שהיה איתי בשבעה, נסע ביחד איתי לטיפול נמרץ וליווה אותי לאורך כל הדרך.

"עמית נפצע בהיתקלות עם מחבלים, אירוע קשה שבו נהרגו רס"ן שי שמריז וסרן (מיל') שאול גרינקליק ז"ל ו-11 לוחמים נפצעו, כשעמית הוא הפצוע הקשה ביותר מביניהם.

"הוא הגיע לבית החולים בילינסון ושם קטעו לו את הרגל. היינו אתו בטיפול נמרץ במשך חודש ושבוע, לפני שבועיים הגענו למחלקת פלסטיקה ועכשיו הוא עובר תהליכים של סגירת הגדם. זה הליך רפואי מאוד מאוד מורכב, כי יש שם פצע פתוח, ומשתמשים בתהליך חדשני שמצמיד את העור ומאפשר את הסגירה של הגדם.

"כחלק מהטיפולים הוא עבר כבר עשרה ניתוחים וסובל מכאבים חזקים, אבל ברוך השם הרופאים אומרים שיש שיפור".

איך אתם מתמודדים עם המצב כמשפחה? יש מי שמסייע?

"אלה ימים קשים ומייסרים. אני לא הייתי בבית מאז אלא רק כאן במלון, אבל  החברים בקק"ל מחבקים אותנו כל הזמן ונותנים מענה לכל מה שאנחנו צריכים, גם בלי שנבקש.

"למשל, הוא הגיע מעזה בלי המשקפיים שלו ותוך כמה שעות דאגו לנו למשקפיים. עובד של קק"ל הגיע לכאן וסיפר אותו. כל הזמן מתעניינים בשלומו ובשלומנו בקבוצת הווטסאפ של העובדים, שולחים לנו ברכות ומתנות, קוראים תהילים להחלמתו. לא יכולנו לבקש עזרה טובה מזו".

"הערכים שלנו"

הקשר הערכי והחברי בין משפחת בר למשפחת בוצחק הוא בדיוק הקשר שנרקם בין עובדי קק"ל במהלך המלחמה.

משפחת בוצחק איבדה את בנה, סרן אושרי משה בוצחק ז"ל, מפקד צוות בסיירת הנח"ל שנפל בקרב בעזה ב-23 בדצמבר 2023.

"אושרי היה במשימת טיהור מבנים", מספר האב אייל, העובד כמרכז הרכש במרחב צפון בקק"ל. "הוא נכנס לבית בראש כוח של 13 לוחמים ונתקל בשלושה מחבלים שהיו בתוך הבית ועסקו בהכנת מטעני חבלה גדולים שהיו אמורים להתפוצץ בהמשך על חיילי צה"ל.

"מחבלי חמאס, שהסתתרו מאחורי קיר באותו בית, זיהו את הכוח, פתחו באש ופגעו באושרי ובלוחם נוסף, אבל לא הספיקו להפעיל את המטענים. הלוחמים שנכנסו לבית אחרי אושרי השיבו אש, והמחבלים ברחו מהבית וכוח החיפוי שהיה בחוץ חיסל אותם.

"אושרי שלנו שילם בחייו, אבל הציל את שאר הלוחמים שהיו איתו, אם המחבלים היו מספיקים להפעיל את המטענים בהפעלה מרחוק, כמו שהם תכננו, הבית היה קורס על כל הכוח והאירוע הזה היה נגמר הרבה יותר גרוע".

למשפחת בוצחק, המתגוררת בחיפה, יש עוד שישה ילדים. לדברי האב אייל, מאז נפילתו של אושרי הם זוכים לתמיכה בלתי פוסקת מקק"ל.

"קק"ל עוטפת אותנו כל הזמן בחום ובאהבה ואני מרגיש גאווה גדולה להיות חלק מארגון שאלו הערכים שלאורם הוא פועל", מדגיש אייל. "התמיכה מגיעה מכל החברים בעבודה וגם מהנהלת קק"ל וארגון העובדים. אנחנו מקבלים כל מה שאנחנו מבקשים ויותר מזה וזוהי תחושת ביטחון והקלה גדולה לדעת שיש לך גב כזה.

"הערכים של קק"ל משתלבים גם עם הערכים של אושרי שלנו, שבמשך כל חייו, וגם באירוע שבו נפל, גילה תכונות של מנהיגות ושל הובלה. הוא תמיד היה יוזם, חבר טוב ואדם אכפתי לאחרים ולסביבה. אלה הערכים שלפיהם חינכנו אותו ואת כל ילדינו והוא פעל על פיהם כל חייו וכך גם בקרב האחרון בחייו.

"לשבעה שלו הגיעו חברים מהמון מעגלים, שעל חלקם לא ידענו בכלל, וזה מחמם את הלב לדעת בכמה אנשים הבן שלנו הצליח לגעת ב-23 שנותיו".

חזרת לעבודה אחרי האסון שקרה? 

"כן, החזרה לשגרה עוזרת להתמודד. בתפקידי בקק"ל אני מרכז את הרכש במרחב צפון ועוסק בכל מה שקשור לרכישת טובין ואספקה לטובת העובדים בשטח, למשל ביערות, בפיתוח דרכים ובפיתוח קרקע, מרמת הבורג עד לרמה של חללית... כל מה שדרוש לפרויקטים הרבים של קק"ל".

"תמיד הצטיינה"

משפחה נוספת שחוותה אובדן קשה היא משפחת נימרי, שבתה סרן עדן נימרי ז"ל, לוחמת ביחידת "רוכב שמיים", נפלה ב־7 באוקטובר במוצב נחל עוז לאחר שלחמה באומץ והצילה את הצוות שהיה תחת פיקודה.

"הבת שלי והצוות שלה היו במוצב נחל עוז כמחליפי משמרת", מספרת האם שרון נימרי, העובדת בחברת "הימנותא", חברת בת של קק"ל העוסקת בגאולת קרקעות.

"הגזרה הקבועה של עדן והצוות שלה הייתה בצפון, אבל באותו סוף שבוע הם היו בנחל עוז כדי שהצוותים שם יוכלו לצאת הביתה לחופש.

"הם היו בנחל עוז מיום כיפור וגם הספקנו לבוא לשם לבקר אותה. עדן הכירה היטב את הגזרה, כי היא כבר שירתה שם כלוחמת בתקופת מבצע 'שומר החומות', לפני שיצאה לקורס קצינות. היא תמיד הייתה מנהיגה ומצטיינת, אם זה כתלמידה, ואם זה כשחיינית וכספורטאית או בחייה החברתיים, וכך היא גם נפלה בקרב, כשהיא מגינה על אחרים ושומרת על חייהם".

חברת "הימנותא", שבה עובדת שרון, הוקמה בשנת 1938 ועוסקת בגאולת אדמות ישראל. "למעשה מדובר בקנייה במכירה ובהקמה וייזום של פרויקטים כזרוע הביצועית של רכישת הקרקעות של קק"ל", מסבירה שרון. "ותפקידי בחברה הוא רכזת תכנון והשבחה.

"חודש אחרי האסון ב-7 באוקטובר חזרתי לעבודה, אמנם בקושי רב, אבל זה משהו שעשה לי טוב מאוד. יש סיפוק גדול בעבודה ובביצוע המשימות, שנותן ערך נוסף ועוזר להתמודד עם השכול. נקשרתי מאוד לחברה ולאנשים ואני אוהבת את העשייה.

"מעבר לזה, אני מרגישה עטופה כל הזמן, אם זה בעזרה מכל החברים בקק"ל, שמסייעים בשיחות ובתמיכה ובכל מה שאנחנו זקוקים לו, ואם זה בעזרה לפעילויות הנצחה שאנחנו עושים לזכרה של עדן שלנו. בתוך ים הכאב הגדול, זה מעניק לנו נחמה".

"נמשיך לחבק ולתמוך"

"ליבי עם משפחות הנופלים, הפצועים והחטופים שעוברים ימים קשים", אומר ישראל גולדשטיין, יו"ר ארגון העובדים הארצי בקק"ל. "משפחת קק"ל תמשיך לחבק, לתמוך ולעזור למשפחת בוצחק, נימרי, זר ובר ותמשיך לפעול כל השנה למען עם ישראל. אני נושא תפילה להחלמת הפצועים והשבת החטופים לביתם".

"התמיכה בעובדי הארגון שנפגעו במלחמה היא חלק מערכי קק"ל", מוסיף  אמיר רוזנבאום, מנהל החטיבה למשאבי אנוש ומנהל בקק"ל."ממש עם פתיחת המלחמה, פתחנו חמ"ל ייעודי לטיפול בעובדי קק"ל", אומר רוזנבאום. "החמ"ל אויש על ידי עובדי החטיבה והארגון במשך כל שעות היממה, כולל מענה טלפוני בשעות הלילה.

"יחד עם ארגון העובדים טיפלנו קודם כל במפונים שהם עובדי קק"ל, שלהם נתנו מענה מיידי. כך, למשל, אשתו של יערן מהצפון שאשתו ילדה ממש עם פרוץ המלחמה, הועבר על ידינו למלון בקיבוץ לביא כולל כל מה שצריך לאורך התקופה שאחרי הלידה.

"בנוסף, כל עובד שרצה להתפנות, בלי קשר להגבלות שונות כמו למשל האם הוא מתגורר במרחק של 4 ק"מ או של 7 ק"מ מהגבול, קיבל מאיתנו מענה מיידי, כולל כל התיאומים והתשלומים הנדרשים. הקצנו לכך תקציב גדול".

אתם ארגון שמעסיק כאלף עובדים, אפשר להניח שהיו כאלה שגויסו בצו 8.

"בהחלט, וגם להן ולהם - ובעיקר לבני משפחותיהם - נתנו מענה מיידי. מפרוץ המלחמה ועד עכשיו אנחנו בקשר רצוף עם בני ובנות הזוג של המגויסים, שמקבלים סיוע בכל מה שהם זקוקים לו, כולל ירידה לפרטים הכי קטנים, החל מעזרה במעבר דירה, דרך מימון לבייביסיטר למי שרוצה להגיע לעבודה ועד סיוע בקניות ובמטלות הבית ועוד".

ומה בנוגע למתן סיוע נפשי ורגשי לעובדים שזקוקים לכך?

"כל מי שפנה בבקשה לסיוע כזה קיבל מאיתנו ומארגון העובדים, שסייע בכך מאוד, מענה בדמות מטפלים חיצוניים שגייסנו לעזור לנו.

"עניין חשוב נוסף היה המעקב אחרי כל מי שביקש וקיבל סיוע. היינו בקשר מתמיד עם כולם ובדקנו כל הזמן מה נדרש לכל אחת ואחד ווידאנו שכולם מקבלים את המענה הנכון והמיטבי, בהתאם לערכי קק"ל. לצד העובדה שאנחנו ארגון גדול שפרוס בכל הארץ, היחס בין העובדים הוא כמו למשפחה וכולם מתגייסים לעזור איש לרעהו. במלחמה העניין הזה כמובן התעצם, אולם הוא קיים בקק"ל מאז ומעולם. כולנו רואים בעבודה שליחות ציונית והערבות ההדדית היא חלק חשוב מכך".

בשיתוף קרן קימת לישראל