אה ברבור,
מה קורה חיימי, הכל טוב אצלך בימים טרופים אלה?
זו חגית רון רבינוביץ', ראיינתי אותך פעם לכתבת שער גדולה במגזין "שישבת", בו אני כותבת.
אולי את זוכרת אותי, אולי לא, אבל אני זוכרת היטב את הדמעות שנקוו לך בזוויות עיני התכלת שלך כשסיפרתי לך על עילי שלי, האוטיסט, שלא מדבר ושצריך עזרה ותמיכה במשך כל שעות היממה.
סיפרתי לך, כי שאלת אותי כמה ילדים יש לי וזה וזה, אבל סביר להניח שהייתי מספרת לך את זה גם ככה בסוף הריאיון, כי ככה אני כשאני מצליחה לייצר אינטימיות עם מרואיין, מספרת ומשתפת את מה שמגדיר אותי בעשרים שנה האחרונות מאז שעילי אובחן.
אז מה הולך נסיכה? מסתדרת עם שלושה ילדים בבית, בלי מסגרות, בלי קניון לרדת אליו, בלי שיעורי הכושר? הכל טוב? אני מתארת לעצמי שלא ושקשה לך, ושאת יוצאת מדעתך, אחרת איך את יכולה להסביר את הסטורי העלוב, הפוגעני, המביך והמביש שהעלית אתמול לשלושת מיליוני העוקבים שלך (!), בו מככב האיירובוט החדש שלך, והוא נע בתזזיתיות על רצפת הבטון המוחלק, נתקע בקירות, ושוב נע מצד לצד, ואיתו העלית את השאילתא הכל כך דחופה וקריטית: "קניתי איירובוט חדש, מישהו יכול להסביר לי למה הוא מתנהג כמו ילד מפגר?".
מה? מה?! את רצינית, גברת בר רפאלי? הגדלת עשות והדגשת "ילד מפגר?".
ברבור, את אמא לשלושה ילדים, למען השם. לא רעדה לך היד על מקלדת הטלפון כשכתבת את דברים האלו? יש לך תינוק בבית בן שלושה חודשים, את לא זוכרת שסיפרתי לך שאבחנו את עילי רק בגיל שנתיים? לא רעד לך הפופיק המושלם שלך?
את יודעת מה, את צודקת. זה בדיוק זה, וזה בדיוק ככה. ילדים עם מוגבלות שכלית, גם אוטיסטים אגב, גם עילי שלי, רצים בבית מקיר לקיר, הלוך וחזור, הלוך וחזור, ושוב, בטח במהלך החודש וחצי האחרונים במהלכם הם היו סגורים בביתם והיה להם כל כך קשה להם להבין מה קורה, קשה להם וקשה להורים שלהם, שחווים קושי ותסכול שאני מאחלת לך שלעולם לא תחווי.
ונחשי מה, חיימי? הרבה מהם גם מטיחים את הראש שלהם בקירות מרוב מצוקה, מסתובבים בבית עם קסדות, כן כן, עם קסדות על הראש, שחורות כאלה, ומאיימות, רק שלא יפגעו בראשם, את זה האיירובוט שלך גם עושה? מעניין.
ואל תסתתרי לי מאחורי הטענה המגוחכת שהורדת את הכתוב אחרי שמונה דקות, אחרי שמישהו שכנראה מאוד אוהב אותך ודואג לך ולשמך הטוב הבהיר לך שלא ככה מותק, ככה לא עושים, או כותבים. אלה היו שמונה דקות של תצוגת חוסר רגישות וחוסר חיבור לחוויית ההורות, לילדים עם מוגבלויות באשר הם, לחיים עצמם. אני לא ישנתי כל הלילה בגללן, תופסת את הראש בייאוש, מבינה איך כל עבודת ההסברה שאני עושה מכיתה לכיתה, מבית ספר לבית ספר, מחזירה אותי לנקודת ההתחלה בגלל סטורי אחד עם חשיפה ליותר מדי בני ובנות נוער שעוקבים אחרייך, בטח בימים אלה שאין להם מסגרות חינוכיות מסודרות.
תתנצלי בר רפאלי. ועל הדרך גם תתביישי. תתנצלי קבל עם והסטורי שלך, זה המינימום שתוכלי לעשות.
שלך,
חגית, אמא של עילי.
• רוצים להשתתף באיחוד של "חברים"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
