בשיתוף אסטלס
תסמונת השלפוחית הרגיזה קיימת אצל רבע מהאוכלוסייה המבוגרת מעל גיל 70, אך רבים נוטים לחשוב שהתסמינים שהם חווים הם חלק מתהליך ה"הזדקנות" הטבעי של גופנו ושפשוט – אין מה לעשות. אך האמת היא שאם מדובר בתסמונת השלפוחית הרגיזה דווקא יש אפשרויות טיפול מגוונות שיובילו לשיפור משמעותי באיכות החיים – כך שבהחלט יש מה לעשות.
שלפוחית בריאה ותקינה אמורה להחזיק בין 300 ל־500 סמ"ק שתן, ובד"כ תחושת המלאות של השלפוחית היא הדרגתית. תדירות מתן שתן תקינה מוגדרת עד שמונה פעמים ביום. בלילה באופן תקין אנו מחזיקים את השתן או קמים לכל היותר פעם אחת. לעומת זאת, מטופלים הסובלים משלפוחית רגיזה ידווחו על קושי להתאפק (דחיפות למתן שתן) לעתים עד כדי דליפת שתן מדחיפות, תדירות גבוהה למתן שתן במהלך היום וקימה לילית (פעמיים ומעלה) לצורך הטלת שתן. חשוב לציין שתסמינים אלו יוגדרו כ"שלפוחית רגיזה" בהנחה שנשללו תחלואות אחרות של מערכת השתן העלולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים (זיהום בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן, גידולי מערכת השתן ועוד).
לעתים קרובות, מטופלים החווים הפרעות השתנה מתביישים לספר על כך לרופאי המשפחה שלהם, על אחת כמה וכמה כשהתופעה מלווה בדליפת שתן. אך כיוון שתסמונת השלפוחית הרגיזה מלווה בפגיעה משמעותית באיכות החיים (הימנעות מפעילות חברתית מחוץ לבית או כזו שאינה בקרבת שירותים זמינים) מומלץ שהרופא יזום שיחה בנושא בעת המפגש עם המטופל במרפאה.
קביעת האבחנה של שלפוחית רגיזה ע"י הרופא מסתמכת על תלונות המטופל (הפרעות בהטלת שתן כפי שהוזכר מעלה) ובמידת הצורך יבוצעו בדיקות נוספות (כגון בדיקות דם ושתן, אולטרהסאונד וכדומה). כמו-כן מומלץ למלא "יומן רישום שתייה והטלת שתן" כדי שהרופא יוכל לקבל תמונה על הרגלי השתייה ומתן השתן של המטופל. ישנן גם בדיקות מתקדמות יותר כמו בדיקת זרם שתן ושארית שתן, בדיקה תפקודית של מערכת השתן התחתונה (אורודינמיקה) - אליהן יופנה המטופל על פי שיקול דעתו של הרופא. ישנם דגלים אדומים שעלולים להצביע על תחלואות אחרות כמו שתן דמי, אירועים חוזרים של דלקות בדרכי השתן, כאבים וצריבה ממושכת במתן שתן.
הטיפול בתסמונת השלפוחית רגיזה כולל שינוי התנהגותי, פיזיותרפיה (רצפת האגן), טיפול תרופתי וטיפולים זעיר פולשניים כגון הזרקת בוטוקוס לשלפוחית, גירוי חשמלי (נוירומודולציה). במקרים קיצוניים שלא הגיבו לשלל הטיפולים הנ"ל המטופל יופנה לניתוח (הגדלת נפח השלפוחית, כריתת שלפוחית והטיית שתן).
התרופות הוותיקות לטיפול בשלפוחית רגיזה הן התרופות ה'אנטיכולינרגיות' – תרופות אלו מעכבות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שלפוחית השתן ומעלות את יכולת הקיבולת שלה. התוצאה היא מרווחים גדולים יותר בין ההשתנות, ירידה בתחושת הדחיפות והקטנת אירועי דליפת השתן. נטילת התרופות הללו כרוכה לעתים בהתמודדות עם תופעות לוואי, השכיחות שבהן - יובש בפה, טשטוש ראייה, נטייה לעצירות וירידה קוגניטיבית. בקרב מטופלים מבוגרים, מתן תרופות אלו (כמו גם תרופות אחרות בעלת השפעה אנטיכולינרגית) , פחות מומלץ .
לאחרונה נכנסה לסל הבריאות תרופה נוספת, המשווקת בישראל כבר למעלה מחמש שנים וכעת זמינה למבוטחי כל קופות החולים במחיר נמוך. תרופה זו פועלת במנגנון אחר ומסתמכת על נוכחות של קולטנים מסוג בטא 3 בשריר השלפוחית. התרופה הוכיחה שיפור לאורך זמן באירועי דליפת השתן, בהורדת התדירות והדחיפות למתן שתן ובכך בשיפור במדדי איכות החיים. התרופה החדשה בטוחה לשימוש, עם פרופיל תופעות לוואי נמוך (זהה לשל פלצבו).
הכותבת היא ד"ר רוית יחיאלי כהן, מומחית לכירורגיה אורולוגית, המרכז הרפואי ת"א (איכילוב)
בשיתוף אסטלס