"נמאס לנו מפדגוגיה מתגוננת, הפסקנו להתנצל"

בשיתוף המועצה לחינוך ממלכתי-עברי

ד"ר אריאל לוי, מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, מבקש כבר בפתיחת הראיון עמו להסביר באמצעות מטאפורה פשוטה וקולעת את המצב שאליו נקלע הזרם המרכזי בחינוך הישראלי: "תדמיינו שאנחנו כביש ראשי שנוסעים עליו כמעט חצי מתלמידי ישראל, אבל הוא שחוק, אין בו הכוונה או תמרורים, אין בעל בית, אין תקציב, אז כבר לא רואים את הכביש".

כדי לפשט את הבעיה, מוסיף לוי כי בעוד שליתר הזרמים בחינוך - הממלכתי דתי (חמ"ד), החרדי והערבי - יש ייצוג בדמות מועצות או גופים בתוך משרד החינוך שקובעים תוכנית לימודים הכוללת מתווה ברור, ערכים וגישה מוגדרת לסוגיות כאלו ואחרות במציאות הישראלית, הרי שלזרם הממלכתי-עברי אין כאלו כלל. "חסר עמוד שידרה ערכי וברור לזרם החינוך שלנו", הוא אומר, "יש לנו הרבה נכסים, ידע, תרבות, אבל לא ניסחנו את זה אף פעם. למשל - איך מתייחסים לציונות, ליהדות, לדמוקרטיה, לא רק כפרק לימודי אלא בפן הערכי-מעשי. וזה מה שאנחנו עושים - מנסחים את עמוד השדרה של הזרם הממלכתי-עברי, וגם רוצים לקבל את המקום הראוי לכך".

המועצה לחינוך ממלכתי-עברי הוקמה באפריל 2024 ביוזמת "מרכז מנור" וארגון "יוזמת המאה". הרקע להקמתה היה תחושת משבר עמוקה בקרב אנשי חינוך ובכירים לשעבר במערכת, שהתריעו מפני דעיכה מתמשכת במעמדו של הזרם הממלכתי-עברי - זרם החינוך הגדול בישראל, המקיף יותר מארבעים אחוזים מכלל התלמידים וכולל ציבור חילוני ומסורתי מכל קצוות המדינה והקשת הפוליטית. לצד אנשי חינוך, במועצה פועלות דמויות בולטות מתחומים שונים, בהם מדיניות ציבורית, אקדמיה, יזמות חברתית ותרבות. המועצה מקיימת שיתוף פעולה נרחב עם רשויות מקומיות, הנהגת ההורים הארצית, מועצת התלמידים הארצית, מועצת תנועות הנוער וארגוני חינוך.  

לפתח היבטים רגשיים

ביום שלישי הקרוב (7.7) תתקיים בזאפה מידטאון תל אביב "ועידת המחויבות לחינוך הממלכתי-עברי", בשיתוף "ישראל היום". הוועידה, בהשתתפות בכירים ומשפיעים מעולמות החינוך, הכלכלה, החברה והפוליטיקה, תעסוק בבעיות היסוד הבוערות של הזרם.

כדי לעזור למושכים בחוטים במשרד החינוך להבין את עומק הבעיה, מבקש לוי לחזור אל "נאום השבטים" מיוני 2015, שבו הצביע הנשיא דאז, ראובן ריבלין, על ארבעה שבטים מרכזיים בחברה ובמערכת החינוך הישראלית: הדתי־לאומי, החרדי, הערבי והחילוני. לכל אחת משלוש הקבוצות הראשונות יש במשרד החינוך זרם ברוחה וקבוצה של אנשים הקובעים את תכני הלימוד, הבגרויות ואפילו את זהות המורים שרשאים לעבוד בבתי הספר. המפלגות החרדיות שולטות ללא מצרים במערכת החינוך החרדית ועד להתפטרותן מהממשלה גם נהנו מייצוג של שר בתוך משרד החינוך שניהל את עניינה. לחינוך הממלכתי דתי יש במשרד מינהל נפרד עם בעלי תפקידים מזרם ה"סרוגים" בלבד ובמקביל מועצה ייעודית שכוללת גם רבנים שמחליטים באופן בלעדי מה יהיו תכני הלימוד. גם לזרם הממלכתי הערבי יש אגף משלו במשרד שמשפיע על התכנים הנלמדים בו. ואיפה זה לא קיים? דווקא בחינוך הממלכתי-עברי שהוא, כאמור, הזרם הגדול ביותר.

איפה אתם מרגישים את חוסר הייצוג הזה?

"קודם כל - בקרב הורים וגם מורים ומחנכים בזרם הממלכתי-עברי יש מי שמרגישים שאין להם מספיק ביטוי. עיסוק בסוגיות של זהות מחייב הבלטה, מחייב לשים שמות מאחורי תכני הלימוד, זה כמעט לא קיים בחינוך הממלכתי-עברי. אנחנו במצב שמלמדים את הכל באופן נורא אנליטי, נותנים ידע נטו וזה לא מספיק. במיוחד בתקופת המלחמה, שבה השייכות לישראליות נבחנת כל הזמן, צריך לפתח גם היבטים רגשיים כי אחרת לא ניתן לפתח תפיסה זהותית.

"לדוגמא: בחמ"ד העיסוק במשולש של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, מייצר עיסוק גם בתוכן וגם בהיבטים רגשיים. בחינוך הממלכתי-עברי לא עשינו את זה מספיק. למשל, העיסוק בפסח צריך להיות גם בנושא החירות, להבליט סוגיות של ריבונות. מורים לא תמיד עוסקים בזה כי יש להם גם חשש מהפרשנות שיתנו לזה".

בואו נדבר על התפילין

שר החינוך, יואב קיש, שנכנס לתפקידו לפני כמעט ארבע שנים, השיק לפני כשנה את תוכנית "שורשים" שמטרתה להגביר את לימודי התנ"ך והיהדות בבתי הספר. הוא טען כי עשה זאת כדי לחזק את הזהות היהודית אבל יש שטוענים שעשה זאת לצרכים פוליטיים. "העיסוק בזהות הוא מבורך", אומר לוי, "אבל השר עשה כמה שגיאות. הראשונה היא שהחליט שהעיסוק בזהות יהודית בבתי ספר ממלכתיים-עבריים יהיה אך ורק על פי תפיסה צרה שאותה קובעת המדינה. במצב הזה, בתי ספר יכולים לבחור תוכניות רק ממאגר מוגבל שאושר על ידי המשרד. זה מתעלם במכוון מכך שיש תפיסות שונות ומגוונות ביחס ליהדות, לא רק אורתודוקסיות. אנחנו מדברים על 'יהדות ישראלית' בבתי הספר שלנו, ואנחנו אומרים בלי להתנצל - תנו לבית הספר להחליט.

ד"ר לוי: "אם היום איש בכיר במשרד החינוך לא קובע מדיניות בגלל החשש שיבואו אליו בטענות שהוא שמאל או ימין, זו חדירה בעייתית מאוד של הפוליטיקה לתוך השפה המקצועית"

"הבעיה השנייה היא שלימודי תנ"ך היו תמיד, אבל הם נלמדים במנותק מהיבטים זהותיים. אני בהחלט רוצה לגעת בסוגיית התפילין, כי בכל פעם שיש טענה שמנהל לא אפשר להניח תפילין מתנפלים עליו, לא נותנים לו לנהל את התהליך. האם צריך לחנך למצוות בתוך בית ספר ממלכתי עברי? בעיני זה לא הכיוון ואני חושב ששם יש טשטוש. מי שבחר בחינוך למצוות ילך לבית ספר ממלכתי דתי או חרדי. הרשתות החברתיות מלאות בעיסוק בזהות וביהדות, ובני נוער מקבלים אינפורמציה עם מלא הטיות. לכן אני חושב שזה כורח המציאות שנלווה את החשיפה הזאת ונבקש להשפיע עליה. אם אני היום מנהל בית ספר ומגיע תלמיד עם ציצית - אל לנו לשכוח שיש גם תלמידים מסורתיים בזרם שלנו - זה בעיני לגיטימי, אבל הייתי מתעניין למה. הייתי מנהל שיחה, זה תפקידו של המנהל".

ואם תלמידה רוצה לעשות הפרשת חלה בבית ספר?

"בבקשה, בוא נדבר על זה. מה המניעים והמוטיבציה? אני לא נגד הפרשת חלה בבית ספר, אבל אנחנו רוצים שזה יהיה אירוע מושכל ומנומק.  גם אם קבוצת תלמידים רוצה להתפלל בבית הספר הייתי שואל אותם - למה אתם רוצים לעשות את זה כאן? הרי זה אירוע שעושים אותו בבית כנסת. בחלק מהמקרים זה סוג של התרסה, ולפעמים צריך לברר ולהבין מדוע זה נעשה בדרך הזו. לפעמים גם יש גופים חיצוניים שמזינים את התלמידים כדי לעשות דווקא. מנהל ששונא יהדות זו בעיה, אבל חלק מהמוטיבציות הן לא פנימיות, אלא מגיעות מחוץ לבית הספר, מחוץ להיבט החינוכי".

חשש ומחסור בכלים

באקלים החברתי-פוליטי הישראלי, שבו סוגיות כמו דת ומדינה תופסות את הכותרות על בסיס קבוע, ברור גם שנושא החינוך הממלכתי-עברי הוא מורכב. אם נרצה לאפיין את הזרם הזה, ברור שמרבית תלמידיו הם מבתים חילונים או מסורתיים, כלומר לא שומרי שבת, גם אם מכל קצוות הקשת הפוליטית. לכן גם קיים בו פער מאוד גדול בתפיסות העולם, בין ימין ושמאל, בין פריפריה למרכז.

לומדים בזרם שלכם תלמידים מקבוצות שונות שנאבקות זו בזו בנושאי הרפורמה המשפטית, מסורת, גיוס חרדים, ביטחון ועוד. איך אתם מתמודדים עם זה?

"אין ספק שזה זרם מאוד מגוון, ויחד עם זאת יש לו כמה דברים משותפים. ראשית, במועצה יש 29 אנשים שהם בדיוק הפנים של הזרם ואנחנו שואלים כל הזמן: האם יש דברים משותפים? וברור שיש. וצריך לנסח אותם. יש מגוון וצריך לבטא אותו. אבל זה שיש מגוון לא אומר שאין לנו עמדה, שאנחנו ממלכתיים ניטרליים. אין ניטרליות בחוק חינוך ממלכתי, אתה חייב לעסוק במסורת ישראל וביהדות  - וצריך לעסוק ביהדות מזווית חילונית, לאומית ותרבותית. אתה גם צריך לעסוק, ע"פ חוק, בחברה הערבית בישראל, להכיר בכלל במגוון הישראלי ובזכויות של כולם".

עם הכלים שיש להם - המורים מסוגלים לעשות את זה?

"יש הימנעות, חשש ומחסור בכלים. בסקר שערכנו בקרב מורים המלמדים בזרם, חלקם דיווחו שאין להם מספיק מיומנויות וחלקם גם חסרי ידע כדי לעמוד במשימה.

הם מבקשים שיהיה גוף שייצג ויעזור להם להשלים את פערי הידע האלה. אצל רבים מהם יש מחשבה ש'אם אני אעשה טעות, אז יבואו אליי בטענות, אולי יזמינו אותי לשימוע'. אנחנו רוצים לתת אומץ, לא להתנצל, להפסיק להתבייש, לעסוק בסוגיות מורכבות, ולקחת מרחב של טעות.

"היום המורים בתוך הכיתה מלמדים ב'מוד' של פדגוגיה מתגוננת, כי האווירה היא של מלחמה. יש 'אכיפה בררנית' - רק בזרם שלנו אסור משום מה לעסוק באירועים 'שנויים במחלוקת', או במילים אחרות, במציאות הישראלית הסוערת שמחוץ לכיתות. אם מנהל או מורה מביע עמדה אידאולוגית או כזאת שנתפסת על גבול הפוליטית, גם אם זה נעשה באחריות וברגישות, הוא תמיד יחטוף מהמשרד. זה לא קורה בזרמים אחרים".

דרוש מעמד סטטוטורי

לוי הוא גם בכיר במשרד החינוך לשעבר, שכיהן בתפקיד מנהל המינהל הפדגוגי, ועוד קודם לכן היה חבר בארגון "אבני ראשה" המכשיר מנהלים לבתי ספר - תפקיד שמילא בעצמו בתיכון מקיף גילה בירושלים. כיום הוא לא מסתיר את הביקורת שיש לו על מי שמנווטים את החינוך בישראל, ובעיקר על האווירה שנוצרה סביב המערכת: "אני חושב שיש אנשים מצוינים במשרד החינוך, אבל גם חושב שבשנים האחרונות, בלי קשר לשר ספציפי כזה או אחר, נחצה קו בין השפה הפוליטית לבין השפה המקצועית. תפקידו של שר זה למשול, לייצר מדיניות ויחד עם זאת, גם הפוליטיקאים צריכים לדבר בשפה מקצועית.

"אם היום איש בכיר במשרד החינוך חושש לייצר מרחב שעוסק בסוגיות מורכבות, או לא קובע מדיניות בגלל החשש שיבואו אליו בטענות שהוא שמאל או ימין, זו חדירה בעייתית מאוד של הפוליטיקה לתוך השפה המקצועית. אני חושב שיש הרבה חשש גם בתוך המשרד.

"צריך לדאוג שיהיה מגוון וייצוג לכולם כי כרגע זה לא מספיק מאוזן, ולכן צריך להקים גם מועצה שתייעץ לחינוך הממלכתי-עברי בסוגיות של זהות וערכים. צריך להקים גוף בדיוק כמו שיש למינהל החמ"ד. החינוך הממלכתי-עברי לא יוכל למלא את תפקידו כחוק ולשגשג לאורך זמן ללא מעמד סטטוטורי, ללא מבנה בתוך משרד החינוך, ללא תקציבים ייעודיים כמו שיש לזרמים אחרים. אנחנו רוצים מעמד, מדיניות וסמכויות. הגיע הזמן שהפוליטיקאים של זרם החינוך הממלכתי-עברי יילחמו עליו בדיוק כמו הפוליטיקאים שמייצגים את הזרמים האחרים".

כשלוי מדבר על "להילחם" הוא מדבר גם על תקציבים. נתוני שקיפות עדכניים של משרד החינוך עצמו מלמדים על אפליה אדירה בתקצוב התלמידים.

כך למשל החמ"ד מקבל יותר שעות לימוד שבועיות מהממלכתי-עברי - עוד שעה ביסודי (שעת תפילה), עוד שלוש שעות בחטיבת הביניים (שעתיים תפילה ושעת יהדות) ועוד 12 שעות לימוד שבועיות בתיכון. ע"פ נתוני שנת הלימודים תשפ"ד, תלמיד חטיבת ביניים בממלכתי-עברי מתוקצב ב־23,971 ש' מול תלמיד בזרם הערבי שמתוקצב ב־27,162 ש' ותלמיד בחמ"ד שמתוקצב ב־29,630 ש'. בתיכונים האפליה מתרחבת עוד ומגיעה לשיא - עלות שנתית ממוצעת לתלמיד בממלכתי-עברי עומדת על 38,337 שקלים לעומת 48,312 לתלמיד בחמ"ד.

"הפער הכולל בין הממלכתי-עברי לממלכתי-דתי הוא ארבעה מיליארד שקלים. ממש השבוע בג"ץ דן בפער הזה בזכות עתירה שהגשנו עם שותפים לדרך, והשופטים דרשו מהמדינה לתקנו בלוח זמנים מוגדר וקצר", אומר לוי, "הפער הזה היסטורי ונובע מכך שיש לחמ"ד ספונסרים פוליטיים שמזרימים להם שנים תקציבים, גם מכספים קואליציוניים. אלו שעות קודש או שעות תפילה שבשורה התחתונה הם יותר לימודי זהות - גם אצל החרדים. אנחנו לא מעוניינים להוריד מאחרים אלא דורשים שוויון. גם בזרם הממלכתי-עברי רוצים  יותר לימודי זהות, אבל כאלו שמותאמים לתפיסת העולם שלנו. ברור שלילד מהממלכתי-עברי, לילד ערבי, לילד ציוני-דתי ולילד חרדי יש צרכים זהותיים שונים, אבל אין סיבה שלא תהיה הוגנות תקציבית.

"תלמידים בזרם הממלכתי-עברי לומדים בבתי ספר גדולים יותר ובכיתות יותר צפופות והמצב הזה מגיע אוטוטו לנקודת פיצוץ אמיתית. אף אחד לא ישכנע אותי שבחסות המדינה הילד שלי צריך ללמוד פחות מילד בזרם אחר. הכלל שלנו הוא כזה: כעומק הממלכתיות - עומק התקצוב. והתקצוב צריך להיות הוגן ואחיד לכל מי שהוא ממלכתי".

בשיתוף המועצה לחינוך ממלכתי-עברי