בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק
השיחה של ורד ליבשטיין מכפר עזה עם המורים בבית הספר של בנה ברוחמה הייתה קשה במיוחד. “אתם ביקשתם בקשה סבירה - שכל אחד יביא למחר ספר תנ״ך", אמרה. “תבינו את האתגר שלי. בבית הקודם היה לי עשרות ספרי תנ״ך, הייתה סיפרייה ענקית. אזרתי אומץ, נסעתי הביתה וראיתי את ערימות הספרים בארגזים. פשוט לא הייתה לי דרך להוציא אחד. וזה הסיפור כולו, בדוגמא אחת פשוטה".
“מהצד זה נראה כאילו אנחנו בתיפקוד מלא", היא מוסיפה. “אבל כשנכנסים לפרטים הקטנים, רואים שהמורים והילדים לא בתיפקוד. מערכת החינוך כולה לא בתיפקוד".
יעל ישראל-כהן, מנהלת התכנון בפדרציית ניו יורק, מביטה על התמונה הרחבה: מערכת חינוך שנדרשה להיבנות מחדש, ילדים שבגרו בשנה אחת עשור, ומורים שהפכו לאנשי טיפול לא פחות ממלמדי ידע. היא קוראת לזה “חינוך מודע טראומה" – שפה שמכניסה חמלה ותיווך רגשי עמוק אל תוך הכיתה, לצד דרישה להתקדמות.
מאחורי המילים עומדת תנועה רחבה של משאבים ושיתופי פעולה: מהמורים ועד הרכזים הבלתי פורמליים, מישובי עוטף עזה ועד קהילות חרדיות ובדואיות. פדרציית ניו יורק היא הגדולה מבין הפדרציות בארה"ב, המייצגת עשרות אלפי תורמים. “מאז פרוץ המלחמה הצליחה הפדרציה לגייס בתוך ימים 215 מיליון דולר עבור צורכי חירום", מסביר גבריאל סוד, מנהל קשרי ממשל. “מי שהחזיק את החברה הישראלית בשנה הראשונה, זה שילוב של השלטון המקומי, החברה האזרחית והפילנתרופיה".
מהמלונות ועד הכיתות
ההשקעה החלה כבר במלונות, בימים הראשונים לאחר הפינוי. “כבר שם ראינו שחשוב לילדים להיות במסגרת חיובית", מסבירה ישראל-כהן. “המענקים שלנו לתנועות נוער הצילו את הנוער בתקופה".
עמיחי הס, מנהל אגף החינוך במועצה האזורית אשכול, זוכר היטב את הרגעים הראשונים: “7 באוקטובר באשכול יצר סיטואציה ניהולית מורכבת. התלמידים התפזרו לכל הארץ, הצוות התפזר, המבנים ננטשו". בתוך המצב הזה נדרשו מנהלי המערכת להקים בתי ספר מחדש. “פגשנו את אנשי הפדרציה בים המלח. הם שאלו במה לעזור, ואמרתי: המנהלים. צריך לחזק את המנהלים".
"עמיחי הס, מנהל אגף החינוך במועצה האזורית אשכול: לא רק שיקום, אלא יצירת מודל חינוכי חדש. המבחן של אשכול זה להוות מודל למדינה"
התמיכה שהגיעה הייתה ייחודית: “אנשי מקצוע נצמדו למנהלים. הם נסעו איתם במכוניות, ישנו איתם בחדרים, תמכו בהם מקצועית ורגשית. הם הפכו את המנהל ל'סופר-מנהל', כי נדרש לסופר משימה".
השינוי שעשה את ההבדל
מה שהבדיל את פדרציית ניו יורק היא המהירות. “כספי מדינה מסורבלים וכפופים לבירוקרטיה. במלחמה אין לזה זמן", אומר הס. ישראל-כהן מוסיפה: “באשכול ביקשו עזרה לנהל את אירוע הטראומה, בשער הנגב אמרו ‘לא רואים את הילדים'. בנינו תוכנית והצלחנו להגיב במהירות".ההצלחה ניכרה גם בקהילות שלא עסקו עד כה בשאלות רגשיות, דוגמת החינוך החרדי והחברה הבדואית. “זו פעם ראשונה שהחברות הללו מתמודדות עם טיפול במקרי טראומה", מספרת ישראל-כהן. “באופקים, אחרי שהתוכנית נכנסה לפעולה, אמרו שזה פתח עוד זווית חינוכית". בפועל, המשמעות היא כוח אדם נוסף לכיתה – מורה שיכול לגשת לילד שאינו נכנס לשיעור, או מנהל נוסף לניהול תוכניות הטראומה.
ורד ליבשטיין מביאה את הסיפור הביתי: “לבני אורי הייתה חבורה. מיכאל – הוריו נרצחו, טל – נחטף עם אימו, אחותו ואביו נרצחו. ואורי – איבד את אביו ואחיו. סער היה 20 שעות בממ"ד. זו הייתה החבורה שלהם ב־6 באוקטובר". המעגלים נשברו שוב ושוב.
הגישה החדשה מתמקדת בדרישה ולא בוויתור. “עוד חוג טיפולי פשוט לא עובד", מדגישה ורד. “אנחנו נדרוש מהילדים, ונתאים את התנאים כדי שיצליחו". כך גם במוסד “ניצן נירים", שבו הפדרציה תומכת: “לא לוותר ולדרוש שהילדים ישאפו גבוה".
המורים נדרשים לשינוי תפקיד: “המורה היום הרבה יותר מאמן מאשר מלמד", היא מוסיפה.
החזון קדימה
פרויקט “הורייזון" של הפדרציה הוא מיזם פילנתרופי שפועל למען שיקום העוטף, עם השקעה של עשרות מיליוני שקלים. בקיבוץ כפר עזה הושקה תוכנית “ניצנים של אופיר", לזכר אופיר ליבשטיין ז"ל, שממוקדת בצעירים. לקראת השנה החדשה מתפתחת גישה אסטרטגית ארוכת טווח. “עכשיו מחפשים פערים, לא עוד תוכנית חוסן", אומרת ישראל-כהן.
הס מספר על תוכנית הקרובה: “אנחנו עושים מסע למידה של מנהלי החינוך לניו יורק, בעקבות 9/11 ו־25 שנות התמודדות עם טראומה קולקטיבית. המטרה – לייצר את המערכת הכי טובה בארץ". החזון ברור: לא רק שיקום, אלא יצירת מודל חינוכי חדש. “המבחן של אשכול זה להוות מודל למדינה", מדגיש הס.
ליבשטיין מוסיפה: “האירוע הקשה הוביל להזדמנות להביא חינוך ברמה הכי טובה. כי בסוף חינוך מביא קהילה".
ישראל-כהן מסכמת: “אין ספק שזה חלק מאיתנו. אי אפשר להסתכל על ישראל כמו לפני 7 באוקטובר. חייבים להתייחס לעוטף גם לטווח הארוך".
עכשיו, עם פתיחת השנה, יהיה זה מבחן אמיתי לגישה: האם אפשר לשלב התמודדות עם טראומה עם שאיפה למצוינות? תשובה לכך עשויה להשפיע על כל מערכת החינוך בישראל.
בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק
