בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
בפרק הנוכחי אירחה דנה רון את ד"ר דוד כץ, חוקר בבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה ומומחה למשאבי מים חוצי גבולות. השניים שוחחו על מצבו הקשה של משק המים בסוריה, על השלכותיו על ישראל וירדן, ועל הפוטנציאל הגלום בשיתוף פעולה טכנולוגי ופוליטי שיכול להפוך את המשבר להזדמנות.
המשבר המחריף בסוריה נובע משילוב קטלני של בצורת ממושכת, זיהום נרחב והזנחת תשתיות. התוצאה: המדינה מתקשה לספק מים בסיסיים לאזרחיה. נהרות מרכזיים כמו הפרת והחידקל זורמים הרחק ממוקדי האוכלוסייה, בעוד שמקורות המים המקומיים מזוהמים בצורה חמורה. "הבעיה היא שאין להם מים איפה שיש להם אנשים", מסביר ד"ר כץ, ומדגיש כי חוסר היציבות הפוליטית החריף את ההזנחה – עד לכדי קריסה כמעט מוחלטת של המערכת.
בעבר נשען ביטחון המים של ישראל על מקורות ברמת הגולן ובכנרת, והסכמים עם סוריה נתפסו כאיום אסטרטגי. אלא שמהפכת ההתפלה שינתה את כללי המשחק: ישראל כבר אינה תלויה בכנרת בלבד, ואף מזרימה אליה מים מותפלים. כעת, אומר כץ, אפשר לעבור מ"משחק סכום אפס" למצב של "כולם מנצחים" – שבו שיתוף פעולה נכון יכול להיטיב עם כל הצדדים.
ישראל שנחשבת למובילה עולמית בתחום ההתפלה, הטפטפות והשימוש החוזר במים, יכולה להציע לסוריה פתרונות שיביאו לשינוי דרמטי במצבה. ד"ר כץ מציע מודל שבו מדינות המפרץ יממנו את הפרויקטים כחלק מהסכמי נורמליזציה עם ישראל – מהלך שיתרום לייצוב ירדן, יחזק את הביטחון האזורי וימצב את ישראל ככוח משפיע וחיובי במזרח התיכון.
"ניהול מים הוא פוליטיקה לכל דבר", מסכם כץ, ומדגיש כי שינויי האקלים מחייבים את מדינות האזור לשיתוף פעולה הדוק. המשבר בסוריה, על אף הסיכונים, עשוי להפוך לזרז לשיתופי פעולה אזוריים ולפתיחת דף חדש של יציבות – עבור סוריה, ישראל ושכניה.
בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה