בשיתוף הפדרצייה היהודית של ניו יורק
אם תשאלו את תושבי מג'דל שמס, כל אחד מהם יזכור בדיוק היכן היה ב־27 ביולי לפני שנה. טיל שנורה מלבנון הרג 12 ילדים, גרם לעשרות פצועים והותיר קהילה שלמה חבולה וכואבת. העובדה שהנפילה אירעה במקום מרכזי בכפר - מגרש הכדורגל שהמה בצעירים שבסך הכל ביקשו להעביר אחר צהריים במשחק - גרמה לכך שרבים צפו בפגיעה בזמן אמת.
הפדרציה היהודית של ניו יורק פעלה רבות ביישוב עוד קודם לכן, אך מאז האסון העמיקה את מעורבותה. עבור מנכ"ל הפדרציה בישראל, איציק שמולי, הביקור ביישוב יום לאחר הפגיעה היה מהרגעים המטלטלים שחווה: "נפגשתי עם המשפחות, עם ההנהגה המקומית. הגעתי קודם כל כדי להיות שם, לחלוק את הכאב העצום. קשה להסביר את העוצמה של עם ישראל המגיע בהמוניו לבית העם ביישוב, עומד בשתיקה, בכבוד, באבל. זו הייתה סצנה נדירה ומרגשת, שרק העמיקה את תחושת המחויבות שלנו כלפי הקהילה הזאת".
התמיכה של פדרציית ניו יורק במג'דל שמס עוד לפני האסון - כמו גם בשורת יישובים דרוזים נוספים בצפון בסכום של כשישה מיליון וחצי שקלים - היתה משמעותית בהיבטים רבים. "הקשר המיוחד הזה לא התחיל עם הרקטה ההיא, וגם לא ייגמר איתה", מדגיש שמולי, "בכלל, העשייה של פדרציית ניו יורק למען הקהילה הדרוזית משמעותית ונמשכת. הצבנו את עצמנו כחלק בלתי נפרד מהיכולת של מג'דל שמס לצמוח מחדש, ובמקום הזה יש אמירה חזקה - אכפת לנו. אנחנו כאן.
"סייענו להקים תשתיות חירום רפואיות - קליניקות לפינוי וסיוע ראשוני - שבדיעבד שימשו לטיפול בפצועים באירוע הנורא. תמכנו גם בחוסן קהילתי, בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי והיינו מעורבים ביוזמות שמטרתן להקל על ילדים ובני נוער בהתמודדות עם החרדה".
הכאב מתערבב בצחוק
פדרציית ניו יורק גם הקימה יחד עם הרשות מערך חוגים עשיר, כך שכיום כמעט כל ילד ונער ביישוב משתתף בפעילות משמעותית, מה שתורם גם ליכולת להתאושש. בנוסף תומכת הפדרציה בתנועות הנוער המקומיות בסיוע של מאות אלפי שקלים לבניית תוכניות חוסן.
דולאן אבו סלאח, ראש המועצה המקומית מג'דל שמס, מעיד כי אחת התכונות הבולטות של העבודה המשותפת עם פדרציית ניו יורק היא היעדר מכשולים ביורוקרטיים, מה שמאפשר יעילות וקבלת סיוע באופן מהיר ואפקטיבי: "הם פשוט מקשיבים, מבקשים להעלות את הצרכים בכתב, ותוך ימים בודדים אתה מקבל תשובה. זה מאוד יוצא דופן – תגובה מהירה, מדויקת, שמכוונת בדיוק למה שהקהילה צריכה".
אחד המיזמים המרגשים ביותר, אומר אבו סלאח, היה הקמתו של פארק ההנצחה לזכר הילדים שנהרגו: "מדובר בפארק הכולל קיר הנצחה, אזור התייחדות ואנדרטה. פדרציית ניו יורק מימנה חלק ניכר מהעלויות ואני לא אשכח את היום שבו שמולי, יחד עם מנכ"ל הארגון שהגיע מניו יורק, היו כאן וקיבלו את ההודעה שהתקציב אושר. הם התרגשו עד דמעות. צריך לזכור שהיישוב חווה טראומה עמוקה - האסון קרה במקום שכל התושבים רואים מהבתים שלהם. רבים הגיעו לזירה מיד וראו מראות קשים, רבים איבדו בני משפחה. עם זאת, אני רואה איך הקהילה עומדת על הרגליים. יש ערבות הדדית, והסיוע מפדרציית ניו יורק עוזר לנו לא רק לשרוד אלא גם לצמוח מחדש. יש עוד דרך, אבל אנחנו קמים. יחד".
שמולי מספר על המשמעות הגדולה שבהקמת פארק ההנצחה: "פגשתי כאן את הילדים, ששיתפו אותנו בכאב על כך שמגרש הכדורגל, שהיה מרכז החיים שלהם, הפך למקום שנרתעים ממנו. הם פחדו לדרוך בו. המקום הזה, שהיה מקור לשמחה, חלומות ותקווה, הפך לסמל של אובדן. הבנו יחד עם המשפחות והקהילה שאי אפשר להשאיר אותו כך - שחייבים להחזיר את החיים למקום הזה. לא בחרנו להקים אנדרטה שקטה – אלא מקום חי, פועם, שמחזיר את הילדים למרכז החיים של הכפר. זה הרצון של ההורים, ואנחנו רק הכלי שמאפשר לו להתגשם. כל כדור שיתגלגל על הדשא הזה, כל צחוק שיישמע – יזכיר לנו את הילדים שלא חזרו הביתה, אבל גם את היכולת שלנו כחברה לקום, להרים את הראש ולהתעקש על החיים".
לצד העשייה, לא חוסך שמולי ביקורת ממי שאמורים, לפני כל ארגון פילנתרופי, לדאוג לתושבים: "הצפון, ובמיוחד הפריפריה הצפונית, פשוט נשכחו מאחור. אנחנו לא מחליפים את המדינה ואין לנו יכולת או רצון לכך, אבל אנחנו כן יכולים להיות הקטליזטור, זה שדוחף את המערכת קדימה. לפעמים, כשאתה מסתכל לירושלים, התמונה מאוד מייאשת. אבל כשאתה מביט פנימה, אל תוך העם, אתה רואה יוזמות מדהימות. יהודים, ערבים, דרוזים - כולם יוצאים מאזור הנוחות שלהם, תומכים זה בזה, והרבה מזה קורה בזכות הפילנתרופיה".
תקווה מתוך הקושי
בתוך ההלם, הכאב והאובדן, נרתמה גם המחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית מג׳דל שמס לטיפול במצב החירום שנמשך עד היום. ראמז סעאד, מנהל המחלקה, מספר כי מיד לאחר האירוע הוקם מרכז דחק יישובי לפעולה מיידית, והחלה פנייה יזומה לסיוע רגשי עבור משפחות ההרוגים והפצועים, כאשר לכל אחת מהן הוצמד עובד סוציאלי. במקביל, פעלו נציגי המוסד לביטוח לאומי שסייעו בהגשת תביעות, בנוסף להתגייסות של מפקחים ואנשי מקצוע ממשרד הרווחה והמחלקות לשירותים חברתיים מהישובים הסמוכים והרחוקים כאחד.
המחלקה פתחה קו טלפון ייעודי שפעל 24 שעות ביממה, נערכו ביקורי בית בקרב תושבים שנכחו בזירה ונבנתה מעטפת טיפולית לא רק לפצועים הישירים אלא גם לנפגעים העקיפים, אשר חוו את האירוע באופן טראומטי. סעאד מציין כי מאחר ואתגר השפה בתחום הטיפול הינו קריטי, פעלה המחלקה באופן מיידי להקמת מאגר מטפלים דוברי ערבית. בנוסף לפעילויות הקהילתיות הרבות, לקחה המחלקה לשירותים חברתיים חלק ביוזמת "נור" אשר הושקה על ידי המועצה המקומית לטובת חיזוק החוסן הקהילתי.
במג'דל שמס מודים כי גם אחרי שנה הצלקות עדיין פתוחות, אבל באותה נשימה מדגישים כי בתוך הקושי צומחת תקווה. קהילה שלמה ממשיכה להחזיק ידיים, לחבק ולבנות בזהירות את שגרת החיים מחדש.
ראש המועצה המקומית, דולאן אבו סלאח: "לא אשכח את היום שבו אנשי הפדרציה היו כאן וקיבלו את ההודעה שהתקציב לפארק ההנצחה אושר. הם התרגשו עד דמעות. היישוב חווה טראומה עמוקה, אבל אני רואה איך הקהילה עומדת על הרגליים"
בשיתוף הפדרצייה היהודית של ניו יורק