Loading...

מערכת ישראל היום

מי באמת שולט בכלכלה הישראלית?

פרופ' ירון זליכה חושף את שלושת ערוצי ההשפעה של ההון על המדינה – הפוליטיקה, הפקידות והמשפט • מדוע ים המלח הוא סמל לכישלון • ומה לדעתו אפשר לתקן כבר עכשיו?

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את פרופ' ירון זליכה, יו"ר המפלגה הכלכלית, לשיחה גלויה על מנגנוני הכוח שפועלים מאחורי הקלעים של הכלכלה והפוליטיקה בישראל. במהלך הפרק הציג זליכה את המושג "הון-שלטון" לא כקלישאה, אלא כמציאות יומיומית שמעצבת את החיים של כל אזרח ואזרחית.

לרוב, כשעולה המונח "הון-שלטון", רבים ממהרים לחשוב שמדובר רק בפוליטיקאים – ולא בלי סיבה. אך פרופ' זליכה מדגיש כי מאחורי קבלת ההחלטות בישראל עומדים שני ערוצים נוספים בעלי השפעה לא פחותה. הראשון הוא הפקידות הבכירה. "מדובר בפקידים שיודעים מראש שתפקידם מוגבל בזמן, וכשיסיימו אותו יצטרכו לחפש תעסוקה בשוק הפרטי, לא אחת אצל אותן חברות שנהנו מהשירותים שסיפקו להן בתפקיד הציבורי", הוא מסביר.

הערוץ השני שמשפיע על קבלת ההחלטות הוא המערכת המשפטית. גם אם קיימות מחלוקות ציבוריות באשר לצורך ברפורמות כאלה ואחרות, פרופ' זליכה מדגיש כי בסופו של דבר מתקבלות החלטות מהותיות – לעיתים קריטיות – מצד היועצת המשפטית לממשלה, והן משפיעות באופן ישיר הן על הפוליטיקאים והן על הגופים הכלכליים. לדבריו, גם בזירה זו מתקיימים יחסי גומלין מורכבים בין אינטרסים משפטיים, פוליטיים וכלכליים – ובלא מעט מקרים, קשה לקבוע מי אמור לפקח על מי.

זליכה מדגיש כי השינוי הנחוץ חייב להגיע מלמעלה – אך לא מצד פוליטיקאים הרואים בזירה הציבורית מקפצה אישית. "אנחנו זקוקים לפוליטיקאים שאין להם אינטרסים אישיים, שלא חושבים איפה יעבדו מחר", הוא טוען. "אנשים חופשיים באמת, שאינם תלויים בכוחות של הון-שלטון".

את עצמו הוא מציב כאלטרנטיבה. "במשרדי הממשלה פועלים אנשים ישרים, אבל זה לא מספיק", הוא אומר. "צריך מישהו כמוני – בלתי תלוי, אדם שכבר עשה את הונו ואינו זקוק למערכת. מעבר לכך, אני גם פרופסור לכלכלה וחשבונאות, עם רקע מקצועי וציבורי עשיר. השילוב הזה נדיר בפוליטיקה".

לטענתו, אחת הדוגמאות הבוטות להעדפת אינטרסים של בעלי הון על פני טובת הציבור היא פרשת ים המלח – משאב טבע נדיר שלדבריו מנוהל באופן לקוי. "מפעלי ים המלח רימו את הציבור במיליארדים, ונאלצנו לתבוע אותם כדי לקבל את מה שמגיע למדינה", הוא אומר. "אז למה לחדש את הזיכיון לאותו גוף שפוגע במשאב הלאומי?"

במקום זאת, הוא מציע תפיסה אחרת: פיתוח מקומי בר־קיימא שישלב תיירות, יזמות ושיקום סביבתי. "צריך להפסיק לשחוק את ים המלח. לפתוח סביבו עסקים קטנים, לטפח אותו – נרוויח יותר כשנשמור עליו, מאשר כשנרוקן אותו עד תום".

לדבריו, הפוטנציאל האדיר של האזור נזנח. "אנחנו מדינה קטנה – לא יכולים להרשות לעצמנו להרוס את אחד מנכסי הטבע הכי מדהימים שיש לנו".

המסר של זליכה לאורך הפרק ברור: הפגיעה במשאבי המדינה ובאמון הציבור איננה מקרית, אלא תוצאה של שיטה עמוקה. דרך הסגנון הישיר והחד שלו, הוא מציב סימן שאלה על כל מה שנחשב "רגיל" ו"שקוף" בהתנהלות הכלכלית-ציבורית של ישראל.

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה