בשיתוף הפדרצייה היהודית של ניו יורק
את בוקר ה־23 ביוני השנה, זמן קצר לאחר שדווח על הפסקת אש במלחמה עם איראן, זוכר רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, לפרטי פרטים. "אני גר כ־800 מטרים ממקום הפגיעה הישירה והטראגית שהיכתה בנו. הגעתי לזירה בתוך דקות ספורות, ונחשפתי למראות קשים: הרס עצום, רכבים בוערים, חלקי בניינים שקרסו ובעיקר כאב אנושי שאין לו מילים. ארבעה תושבים נרצחו, עשרות נפצעו, בתים נחרבו, משפחות איבדו את כל עולמן. כ־670 משפחות פונו, וכ־112 בניינים נפגעו".
הצורך המיידי בתמיכה בתושבים הוביל להתייצבות גופים רבים לצד העירייה, ובהם הפדרציה היהודית ניו יורק שאנשיה התפרסו במוקדי הפגיעה ובנקודת הסיוע ברחבי העיר. "הגענו מייד לשטח יחד עם הרשות המקומית, ומיפינו במהירות את הצרכים - גם באתרי ההרס, וגם באתרי הפינוי", מספר איציק שמולי, מנכ"ל הפדרציה בישראל, "המפונים נאלצו לעבור למלונות בפריסה רחבה, מה שיצר אתגר עצום עבור הרשות המקומית שתפעלה בו-זמנית עשרות מוקדים. תמכנו באותם מוקדים גם פיזית וגם דרך הארגונים שלנו שפעלו בשטח, סייעו בפינוי, באיתור חפצים חשובים מתוך ההריסות, ובהתארגנות הראשונית.
"פגשתי את המפונים והתחושה היא של הלם. ברגע אחד אתה בבית וברגע הבא – אין לך כלום. היינו שם קודם כל כדי לדאוג לצרכים הבסיסיים כי יש אנשים שפשוט יצאו בפיג’מה ובכפכפים מתוך ההריסות. בנוסף, הצענו סיוע מתקדם יותר: טיפול בטראומה, מסגרות חינוכיות בתוך המלונות ותמיכה באוכלוסייה המבוגרת שלא תמיד זוכה לתשומת לב מספקת. חלק מהנפגעים הם עולים חדשים שלא דוברים עברית, וזה אתגר משמעותי. יש גם תושבים שבתיהם לא נהרסו לגמרי, אבל הם גרים במרחק מטרים מזירת הפגיעה וסבלו מטראומה. גם להם דאגנו, יחד עם הרשות המקומית, במעגלים רחבים של סיוע – מתוך הבנה שזוהי פגיעה רב-שכבתית בכל העיר".
ראש העיר, דנילוביץ', מגדיר את הפגיעה ביום הפסקת האש כאירוע הקשה והמטלטל ביותר שידעה באר שבע: "אני אומר בכנות: לא היה לנו פשוט להתמודד ללא השותפים שלנו. התמיכה מהארץ ומהעולם לא הייתה רק נדיבות, אלא שליחות. פדרציית ניו יורק הייתה מהראשונות לפעול. לא רק במילים אלא במעשים. היא העניקה תרומה משמעותית לא רק בכסף, אלא בתחושת ערבות עמוקה. זו הייתה מחויבות ערכית, אמיצה, שמחוברת ללב של העיר הזו. מחווה של כבוד, אחריות ואכפתיות.
"לצד פדרציית ניו יורק, שותפויות רבות בארץ ובעולם נרתמו כל אחת בדרכה כדי לחזק, לסייע ולהיות שם עבור העיר ותושביה. ההירתמות הזו ביטאה לא רק סולידריות, אלא גם מסר עמוק של אחווה וערבות הדדית, דווקא ברגעים שבהם העיר נזקקה לכך יותר מכל. הקהילות היהודיות בעולם מוכיחות פעם אחר פעם, שהלב היהודי פועם גם מעבר לים. הן מחבקות, מסייעות, מגיעות פיזית, מציעות פתרונות וקשובות לכל צורך. הן בחרו לקשור את גורלן בגורלנו וזה לעולם לא מובן מאליו".
להפיק לקחים - ולממש
חמישה ימים לפני הטיל הקטלני שספגה בירת הנגב, פגע טיל ישירות בבית החולים סורוקה וגרם נזק רב. "כמרכז רפואי אסטרטגי יש לסורוקה חשיבות לאומית אדירה, גם בימי שגרה", אומר מנהל בית החולים, פרופ' שלומי קודש, "העובדים כאן באים לעבודה עם תחושת שליחות – זה חלק מהאתוס של סורוקה. אנחנו גרים כאן, בנגב, והקשר למקום הוא אישי ועמוק. לכן, כשיש פגיעה זה מאוד אמוציונלי.
"יש עלינו אחריות לבריאות של אוכלוסייה מורכבת ומגוונת - הפסיפס הישראלי בהתגלמותו - והטיל הזה פגע ביכולת שלנו לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות. כשאני מביט מהחלון, אני רואה מבנה שאמור להכיל שמונה מחלקות, וכרגע מתפקדות בו רק שלוש".
לדברי פרופ' קודש, כל המחלקות שנפגעו ישירות נאלצו למצוא פתרונות חלופיים. "תוך ימים ספורים חזרו כולם לעבודה, לא כי זה דבר פשוט – אלא כי לא הייתה אופציה אחרת. המנתחים ממשיכים לנתח במבנים מאולתרים. חדרי ניתוח שלמים הושבתו. אנשים באו בבוקר הפגיעה מהבית, בלי שביקשו מהם. נשאו ציוד במדרגות כדי להציל מה שאפשר. עובדי ניקיון עבדו שעות כדי לפנות שברים ולאפשר לנו לפתוח מחלקות כמה שיותר מהר. זו רוח שלא ראיתי בשום מקום אחר".
במבט קדימה, מביע פרופ' קודש חשש מכך שהלקחים לא יופקו, כפי שקרה גם בעבר: "המדינה חייבת לקחת על עצמה חלק גדול בתהליך השיקום שלנו. לא יכול להיות שבמלחמה הבאה שוב נסגור שירותים ונקווה למזל. בניין ממוגן הוא לא פריבילגיה. אנחנו לא מתכוונים לחיות במקלטים, אבל צריך מיגון בתוך המחלקות. זה לא עניין של מותרות, אלא של חיים ומוות. אז יש רצון טוב, היו גם הבטחות, אבל לצערי אני בוגר של מערכות קודמות – עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן – תמיד היו כוונות לסייע, אבל לא תמיד הן התממשו. הפעם אסור שזה יקרה שוב.
"הנזק עצום ואם לא נפעל עכשיו – לא נוכל להבטיח שירותים לתושבי הנגב במלחמה הבאה. מה שאנחנו צריכים עכשיו זה לא מילות עידוד – אלא תשתיות ותקציבים. המדינה חייבת לגייס 960 מיליון שקל כדי להבטיח שסורוקה לא יקרוס בשעת חירום נוספת".
החלטה שהצילה חיי אדם
הפדרציה היהודית ניו יורק היא בין הגופים הבולטים שתמכו בבית החולים עוד לפני המלחמה - וביתר שאת במהלכה ולאחריה. "הקשר איתם קרוב מאוד", מעיד פרופ' קודש, "בזכותם הרחבנו את חדר המיון ב־50%, מה שאיפשר לנו לפנות אליו חולים כשהמבנים נפגעו. יש לנו בזכותם מכון דימות ממוגן לילדים, מרכז לטראומת ילדים שנבנה מכספי תרומה, וזה רק חלק מהסיוע.
"ביום פגיעת הטיל השתמשנו בפועל בתשתיות שנבנו בסיוע הפדרציה ובזכות תרומה שלהם רכשנו מכשיר לצנתור שמאפשר להתנייד ולעבוד בתנאים ממוגנים. גם אחרי הפגיעה הם פנו מיד, שאלו מה צריך ובהמשך הודיעו על תרומה מיידית של מיליון דולר לשיקום – והיד עוד נטויה".
על הסיוע שהעניק הארגון לסורוקה ברגעים הקשים מוסיף שמולי: "מאז 7 באוקטובר תמכנו בבתי החולים בפריפריה בהיקפים אדירים, כי בסוף זה אירוע כלכלי ותפעולי מאוד מאוד מתאגר. התמיכה המתמשכת שלנו בהם, באמצעות התרומות הרבות, מאפשרת להם מספיק חמצן כלכלי ויכולת אופרטיבית, כולל פעולות מנע במהלך המלחמה. בין היתר זה אפשר להם לפנות בניין שלם יום לפני הפגיעה, בהחלטה שהצילה חיי אדם. הצוות גילה שיקול דעת יוצא מן הכלל, והם ראויים לכל ההערכה. אני שמח שלנו גם יש חלק קטן שמאפשר להם להמשיך לפעול, ושהתמיכה המתמשכת שלנו בהם מאפשרת להם את היכולת ואת הגמישות הנדרשת בזמני חירום.
"יומיים אחרי הפגיעה בסורוקה כבר הייתי בבית החולים. דיברתי גם עם פרופ' קודש בטלפון, הוא יודע שמחויבות הברזל שלנו כלפיהם קיימת תמיד. כשהסתובבתי שם הלב נשבר, אבל מה שמדהים הוא ששלומי כבר דיבר על העתיד - על איך בונים מחדש, ואיך מתוך ההרס הזה אפשר להקים מרכז חדשנות שרצו להקים כבר שנים. לא רק לשקם, אלא לבנות טוב יותר. אנחנו עם סורוקה במסע הזה. העמדנו כבר סכום אדיר כתקציב ראשוני כדי לתמוך בצרכים הטיפוליים של בית החולים וכשיתחילו פה במלאכת הבנייה מחדש, הם ימצאו את פדרציית ניו יורק לצידם כשותפה הראשונה".
לצד התחושות הקשות שחוותה באר שבע במהלך המלחמה, מספר ראש העיר דנילוביץ' על החוזק הנפשי שהתגלה במלוא עוצמתו: "כולם פעלו כתף אל כתף ויותר מכולם – תושבים ומשפחות שאיבדו הכול ועמדו איתנים. דווקא מהמקום שבו ניסו לשבור אותנו, הרוח של תושבי באר שבע התרוממה. הם ניסו לפגוע בגוף וחיזקו את הנפש וזה הניצחון המשמעותי ביותר של כולנו".
בשיתוף הפדרצייה היהודית של ניו יורק