"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ידוע שמים ממוחזרים משמשים להשקייה בחקלאות, אך לא ראויים לשתייה. מה זה אומר לגבי הפירות והירקות שאותם אנו אוכלים?

מדינת ישראל מובילה בעולם במחזור מי השפכים ומפיקה מהם את המיטב בחקלאות • כשמשבר המים העולמי הולך ומחמיר נשאלת השאלה: למה הם אינם ראויים לשתייה?

,עודכן
0השמעה

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את פרופסור דרור אבישר, ראש המרכז לחקר מים באוניברסיטת תל אביב. השניים דיברו על הפיכתה של ישראל למובילה עולמית בתחום הטיפול במי השפכים. למה אין חשש שבעתיד הקרוב לעין נשתה את מי האסלה שלנו, וכיצד מדינה מתקדמת כמו צרפת נכשלה בהכשרת נהר הסן לתחרויות האולימפיות?

"לישראל מגיעה מדלית זהב", כך מכריז פרופסור אבישר, מומחה עולמי לחקר מים ולמחזור מי שפכים. האם הוא הגיע לבשר לנו שבקרוב נשתה מים מהאסלה? באופן עקרוני, אפשר להכשיר מי שופכין למים נקיים לשתייה.

הטכנולוגיה קיימת אבל התהליך מורכב מדי בשביל שזה ישתלם לנו. הבעיה העיקרית היא ש־90% מהתרופות שבני האדם צורכים מגיעות לשתן שלנו – ואותן קשה מאוד לבקטריות לפרק.

אם כן, אפשר לסכם את זה בכך – התשובה היא שלא נשתה בעתיד מים ממוחזרים מהאסלה.

אז איך בכל זאת ניתן להבטיח שלא ייגמרו לנו מי השתייה? כמו הרבה תהליכים, זה מתחיל מרגולציה – במניעת כניסת מי השפכים למקורות המים שלנו, כמו נחלים או חלחול למי תהום וממשיך בטיפול במי השפכים.

וכאן, כפי שמסביר אורח הפרק, אפשר להכתיר את ישראל כאלופה – מקום ראשון בעולם בטיפול בשפכים. אנחנו אוהבים להגיד שיש לנו הרבה מה ללמוד מאירופה ומהעולם המערבי, אבל עכשיו המצב הוא הפוך. מה קורה בישראל שהופך אותה למובילה בתחום? "זה מתחיל בטיפול בהסרת מזהמים כימיים", מסביר אבישר, "וממשיך בחיטוי, בו מסירים מזיקים כמו חיידקים ו-וירוסים".

אחת הדוגמאות העכשוויות שניתן להביט עליה, היא האולימפיאדה האחרונה בפריז. צרפת היא מדינה מערבית, בין הכלכלות החזקות בעולם – ועם זאת, אולי הכתם שהכי ייזכר מהאולימפיאדה הוא עניין התחרויות בנהר הסן.

בפריז הושקעו בשנים האחרונות מיליארד וחצי אירו לטיהור הנהר במטרה להכשירו לתחרויות. למרות זאת, לקראת התחרות טענו ארגונים שונים כי הוא עדיין מזוהם ואינו ראוי לשחייה – ואכן ראינו ספורטאים שחלו לאחר ששחו בו. מי הנהר מזוהמים, ממי השפכים – הביוב של העיר.

ישראל מובילה בתחום מיחזור השפכים – נושא שהיא קידמה לסדר היום עוד בשנות התשעים בזמן ממשלת רבין. הממשלה הכירה בבעיית השפכים, שהיוותה מקור זיהום לנחלים והמעיינות בארץ ומשם החלה מהפכה. 87% מהשפכים שמיוצרים בישראל הופכים למי קולחים – מים נקיים להשקיה חקלאית.

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

כדאילהכיר