בשיתוף כללית
לצד ההתמודדות המורכבת עם הימים שעוברת מדינת ישראל, כללית, ארגון הבריאות המוביל במדינה, מעניקה שירותים רפואיים ליותר מ 52%- מהישראלים וכבר בונה מערך מורחב המותאם לצרכים ולביקוש הגובר לטיפולים בתחום בריאות הנפש.
"כשמסתכלים על הטווח הארוך, צריך להיערך לביקוש שיגדל למתן מענה רגשי ונפשי ולהתאים מסגרות טיפול למפונים השונים", מסביר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר יועץ בחטיבת הקהילה בכללית. "אנחנו רוצים שאנשים יצאו מהמלונות ויחזרו לשגרה מסוימת, לכן הגישה שלנו גורסת כי הטיפול צריך להתבצע במרפאות לבריאות הנפש או אצל המטפלים העצמאיים שלנו הפרוסים ברחבי הארץ".
איך אתם מתכוננים לכך?
"בעצם, אנחנו מייצרים מענים מתאימים לכל אחד, לפי עוצמת המצוקה והמשאבים של כל אדם ואדם. גם כדי לזהות מה מצבו וגם כדי לתת לו את המענה הנכון לו.
"אנחנו מגייסים כוח אדם, מרחיבים כלים לעזרה עצמית ובקרוב נשיק כלים לניטור סטטוס נפשי, כדי שנוכל לאתר אנשים כמה שיותר מוקדם ולא לחכות שמישהו יתבשל עם המצוקה שלו במשך זמן ארוך ויגיע לקבל עזרה רק כשכבר כמעט מאוחר מדי. "כמעט כל אדם במדינה או נפגע בעצמו או מכיר מישהו קרוב שנפגע. לדוגמא במסיבות באזור רעים היו כ 4,000- איש מכל הארץ, שכולם חוו טראומה. לכל האנשים הללו יש משפחות וחברים, כך שמעגלי ההדף יוצרים מספרים עצומים. זה לא אומר שכל אחד במדינת ישראל יידרש לטיפול נפשי, אבל כמעט כל אחד צריך או יצטרך איזושהי התייחסות".
מתי היית ממליץ למישהו לפנות לייעוץ או להכוונה?
"קודם כל חשוב להדגיש: בתקופות כאלה זה בסדר לא להרגיש בסדר. הכי טבעי להרגיש שאנחנו לא כמו שהיינו קודם ולתת לעצמנו הנחה על כך. זה לא אומר שאנחנו חולים או שיש לנו הפרעה, פוסט טראומה או כל בעיה אחרת.
"אפשר כמובן לפנות גם למוקד התמיכה הנפשי או לאחד מהשירותים שלנו בכללית, שם יידעו לכוון להמשך מענה. בשורה התחתונה - המדד הוא התפקוד. זה בסדר ונורמלי שיהיה קצת קשה, אבל אם לא מצליחים לתפקד כרגיל סימן שצריך להתייעץ".
לצד העיסוק הרב בחודשים הקרובים ובעתיד שאחריהם, בכללית ידעו לתת מענה לציבור הישראלי מהרגע הראשון שבו פרצה המלחמה. "פתחנו מוקד חירום כבר ב 7- באוקטובר, בשעה עשר בבוקר", מספר ד"ר לוינסקי.
"המוקד היה מאויש על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שקיבלו אלפי שיחות ונתנו מענה ראשוני והכוונה להמשך טיפול במקרה הצורך. בהמשך לכך, ובהתאם לשירות שכבר היה קיים אנו מציעים גם שירות של שלוש שיחות טלפון טיפוליות של 45 דקות.
"המוקד טיפל באלפי אנשים. הקצנו מטפלים לטובת מענה דחוף במוקדים הללו וצוותי המרפאות שלנו יצאו והגיעו פיזית, ביחד עם אנשי הרווחה והחוסן, למלונות המפונים. הטיפול במפונים מהווה אתגר בפני עצמו, שהביא אותנו להקים מרפאה חדשה לבריאות הנפש בים המלח ומרפאה נוספת באילת, עבור המפונים שהגיעו למלונות שם".
"התגייסנו מייד"
מי שאמון על ניהול המרפאות לבריאות הנפש באילת, שאליהן הגיעו עשרות אלפי מפונים, הוא הפסיכיאטר ד"ר אריאל גאון, מנהל מערך בריאות הנפש של כללית באילת.
"כמרפאה לבריאות הנפש באילת אנחנו מטפלים בחברי כל הקופות באופן סדיר, כמובן גם לפני המלחמה", מספר ד"ר גאון. "כעת, מתחילת המלחמה, הקמנו מרפאה נוספת, 'מרפאת השלום', כדי לתת מענה לאורך זמן למפונים וזאת לצד המענה שאנו נותנים בשגרה לכ-60 אלף תושבי אילת.
"מרגע שהתחיל הפינוי לכאן, התגייסנו מייד עם כל הצוות של מרפאת 'הדקל', מרפאת בריאות הנפש הקיימת באילת, ביחד עם צוות הרווחה המקומית, כדי לתת מענה. פתחנו חמ"ל בריאות הנפש וכל הצוותים תמכו ברעיון. תפקיד החמ"ל היה ניהול המידע והצרכים לפי האוכלוסייה הנמצאת בבתי המלון, כדי לתת מענה מותאם.
בנוסף, גייסנו צוות ייעודי למשימה שביצע את השינויים הנדרשים לפי הבנה של מה שקורה בשטח. כך ניהלנו מערך לבריאות הנפש עבור 6,500 מפונים, שקיבלו מענה לאחר אירוע טראומטי משמעותי.
"קיבלנו סיוע מבית החולים יוספטל ומבית חולים שלוותה, שגייס צוותים שהגיעו לכאן מדי יום, בנוסף לאנשים שהתנדבו למשימה. ברוב בתי המלון היה מוקד עם צוות רווחה שכיוון את המפונים לקבלת טיפול לפי הצורך. הצוותים הגיעו לטפל באנשים בבתי המלון בכל פינה שקטה שהפכה ל'חדר טיפול', אפילו לצד הבריכה. הרעיון היה להעניק מענה ראשוני ולבצע איתור של מי שיצטרכו בהמשך טיפול או התערבות פסיכו-סוציאלית".
בזמן שעבר מאז תחילת המלחמה בניתם גם מערך מוסדר יותר למי שזקוקים לכך?
"בהחלט. המרפאה הנוספת לבריאות הנפש שפתחנו, מרפאת השלום, מקבלת רק מפונים ששוהים באילת מכל קופות החולים ומסייעת בכך מאוד. כך יכולנו לטפל באופן מסודר יותר במי שזקוקים לכך וכעת אנחנו ערוכים גם לטיפול קבוע וארוך טווח. כיום אנחנו מטפלים במאות אנשים במשך השבוע, לפחות 70 ביום, בשתי המרפאות ובסיוע של צוותים המגיעים לעיר מבתי חולים לבריאות הנפש של כללית".
גם תושבים רבים מהצפון פונו כידוע מבתיהם בשל המלחמה, וגם להם יודעים בכללית לתת מענה מהיר ומדויק בתחום בריאות הנפש, בהתאם לצרכיו של כל אחד.
"מערך בריאות הנפש של הכללית בצפון הוא מערך גדול, כאשר כללית היא למעשה היחידה שיש לה מרפאות לבריאות הנפש באזור", מסביר לאוניד ברואודה, הפסיכיאטר הראשי של כללית במחוז צפון.
איך נערכתם לטיפול בנושא המפונים הרבים?
"יש לנו כ-20 אלף מפונים מהמחוז, שמפוזרים במלונות רבים מאוד, יותר מ-90, וגם במקומות נוספים. עשינו מיפוי של כולם, כדי לדעת היכן הם נמצאים ואיך ניתן לטפל בהם במצב החדש. בהמשך לכך, יצרנו מערך משותף עם הרווחה, מרכזי החוסן ומשרד הבריאות ובנינו תהליך עבודה ברור שעובד היטב.
"התהליך קובע כי מי שהיה בטיפול לפני פרוץ המלחמה ממשיך טיפול עם אותם מטפלים בטיפול מרחוק, או בטיפול רגיל, ככל שהדבר מתאפשר.
לגבי המטופלים החדשים, בכל מקום שבו יש מפונים שנזקקים לטיפול נפשי, הם פונים קודם למרכזי החוסן של שירותי הרווחה. שם מרכזים את הפניות של 'הגל הראשון', במקביל לשירות שלוש שיחות התמיכה הטלפוניות החינמיות שאנחנו מספקים, ומשם מופנים להמשך טיפול במידת הצורך. כך, כל אחד מקבל את המענה הנכון לו".
"הילדים מגיבים להוריהם"
אחד האתגרים המרכזיים בנושא בריאות הנפש הוא הטיפול בילדים ונוער, שגם להם מעניקה הכללית מענה.
"יש ילדים בעוטף שהיו חשופים למוות או לאיום על חייהם", מסבירה סיגל סידליק-אלון, פסיכולוגית ארצית של כללית. "ילדים ברחבי הארץ ראו את הוריהם מגיבים בעוצמה רגשית למתרחש באותה שבת קשה ונחשפו פעמים רבות לדיווחי החדשות באופן אינטנסיבי. בנוסף, בהיקפים שונים, הילדים לא חזרו לבתי הספר בתום חופשת החגים הממושכת וגם ליציאה זו מהשגרה יש השפעה.
הממושכת וגם ליציאה זו מהשגרה יש השפעה.
"אנשים רבים פונו או התפנו מבתיהם ושוהים במגורים זמניים, כך שהשגרה השתבשה ויש לכך השלכה גם על היחסים המשפחתיים ועל האינטנסיביות של מגורים במקום זמני מבלי לעבוד או ללמוד. אתגר נוסף הוא התכנים שאליהם נחשפו בני נוער רבים ברשתות החברתיות הלא מצונזרות, למשל אינסטגרם וטיקטוק.
"בנוסף, באזורים רבים בארץ היו התקפות טילים ואזעקות רבות, שתרמו לעלייה במתח ולתגובות חרדה של הורים וילדים. גם העובדה שאצל ילדים רבים הורה או בני משפחה אחרים נמצאים בשירות מילואים מעוררת דאגה משמעותית".
"ההשפעה ביומיום יכולה להתבטא בקשיי שינה כמו קושי להירדם או מעבר לשינה עם ההורים, בשינוי בהרגלי האכילה וכן בעלייה בבעיות התנהגות ואף בתוקפנות.
"בשל המצב המתמשך, חשוב שהורים יכוונו להתמודדות יעילה והגברת חוסן. למשל, יש להציב גבול לצד מתן לגיטימציה לרגשות הילדים. חשוב לזכור, שילדים, מגיל חודשים ספורים ועד גיל ההתבגרות, מגיבים למצב הנפשי של הוריהם. המידה שבה הם יכולים לסמוך שהוריהם או מבוגרים בסביבתם יראו את צרכיהם וידעו מה נכון לעשות כדי להתמודד ולשמור עליהם, היא קריטית".
בשיתוף כללית
