בשלב הבתים של המונדיאל, ליאו מסי עבר בממוצע 8.1 קילומטרים ל־90 דקות. זה הציב אותו במקום האחרון מבין 618 שחקני השדה ששיחקו לפחות 90 דקות. במקביל, הוא סיים את אותו שלב במקום הראשון בטבלת הכובשים עם שישה שערים. מאז הוא כבר הגיע לשמונה שערים והוביל את ארגנטינה עד לגמר.
אז איך שחקן שכמעט לא רץ מצליח להיות כל כך אפקטיבי?
כי בזמן ששחקנים אחרים רצים אחרי המשחק, מסי מנסה להבין לאן המשחק הולך. בזמן ההליכה הוא סורק את המגרש, בודק איפה המגן שלו, איפה נפתח רווח בין הקישור להגנה ומאיזה אזור הוא יוכל לקבל את הכדור עם הפנים לשער.
הוא גם לא מבזבז אנרגיה על ריצות שנועדו רק להיראות טוב. מסי מסוגל להיעלם מהמשחק לחצי דקה, לגרום למגן להפסיק לעקוב אחריו ואז לבצע תנועה קצרה של כמה מטרים בדיוק ברגע הנכון. בזכות השליטה בכדור, שינוי הכיוון והמסירה שלו, הוא לא צריך ספרינט לאורך חצי מגרש כדי ליצור מצב.
אבל השיטה הזאת עובדת גם בזכות ארגנטינה. רודריגו דה פול, למשל, עבר 10.21 קילומטרים כבר במשחק הפתיחה. הוא, אנזו פרננדס ומקאליסטר לוחצים, סוגרים שטחים ומבצעים חלק מהעבודה שמסי כבר לא יכול לעשות במשך 90 דקות.
בחצי הגמר מסי לא כבש, אבל בישל את שני השערים בניצחון על אנגליה והגיע לשיא של 12 בישולים במונדיאלים.
מסי לא חוסך בתנועה, הוא פשוט מסנן אותה. וכשהוא כבר זז, בדרך כלל משהו גדול קורה על המגרש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו