בשנת 2002, לאחר 17 שנות עבודה, השלים צוות מהנדסים בריטי במוזיאון המדע בלונדון את בנייתו של מחשב ייחודי למדי. הוא לא היה מאוד חזק לתקופה, או מרשים באופן כלשהו – אבל הוא תוכנן ב-1849. נכתוב את זה שוב: המחשב תוכנן באלף שמונה מאות ארבעים ותשע – כלומר לפני כמעט 200 שנה.
המכונה המכנית, שמשקלה שלושה טונות וגובהה שני מטרים, ביצעה חישובים מתמטיים מורכבים בדיוק מושלם. זה היה מה שמכונה "מנוע הפרשים מספר 2” של צ'ארלס בבאג', הוכחה שהאיש הקדים את זמנו ב-100 שנה – אבל גם עדות לכישלון טרגי של חזון מול מציאות.
צ'ארלס בבאג', פרופסור למתמטיקה בקיימברידג', החל לפתח את מנוע ההפרשים הראשון ב-1819, והשלים את בנייתו ב-1822. המניע היה מעשי לחלוטין: טבלאות הלוגריתמים והניווט של התקופה היו מלאות בטעויות אנוש, שגרמו לטביעת ספינות ולאובדן חיים. בבאג' חלם על מכונה שתחשב ותדפיס טבלאות מתמטיות באופן אוטומטי, ללא מגע יד אדם – מלבד היד שמסובבת את הידית שמפעילה את המנוע.
הממשלה הבריטית העניקה לבבאג’ 1,700 ליש"ט (שווה ערך לכ-175,000 ליש”ט כיום) כתקציב ראשוני להגשמת הפרויקט. בבאג' עבד עם המהנדס המבריק ג'וזף קלמנט, שפיתח כלי עבודה חדשים רק כדי לייצר את אלפי החלקים המדויקים שנדרשו. אבל אחרי עשור של עבודה, רק דגם בקנה מידה של שביעית מהמכונה נבנה, שמסוגל היה לפתור תרגילים יחסית פשוטים. עשור נוסף ו-17,000 ליש"ט (כמעט 2 מיליון ליש"ט בחישוב אינפלציה) מאוחר יותר, עדיין לא הצליח בבאג’ לבנות את המנוע השלם, והממשלה נטשה את הפרויקט.
אבל בבאג' לא ויתר. הוא התחיל לתכנן מנוע אנליטי מתוחכם בהרבה, שהיה למעשה מחשב של ממש – אך לבסוף הסתפק בגרסה מתוחכמת יותר של מנוע ההפרשים – "מנוע הפרשים מספר 2”. עדה לאבלייס, שככל הנראה הגיעה עם אימה, ליידי ביירון, לראות את דגם המנוע הראשון ב-1933, פיתחה אובססיה ליצירת מנגנון שישתמש במנוע לפתרון משוואת ברנולי, וכיום העבודה שלה על המנגנון הזה נחשבת לתוכנת המחשב הראשונה בהיסטוריה.
הטרגדיה של בבאג' הייתה שהחזון שלו דרש טכנולוגיה שפשוט לא הייתה קיימת בזמנו. הדיוק הנדרש בייצור אלפי גלגלי שיניים היה בלתי אפשרי במחיר סביר. רק בעידן המחשב הדיגיטלי הבינו עד כמה התפיסה שלו הייתה מהפכנית – הוא המציא את כל עקרונות המחשוב המודרני, רק עם גלגלי שיניים במקום טרנזיסטורים.
הבנייה המוצלחת של המכונה במוזיאון המדע בלונדון, שכאמור לקחה כמעט שני עשורים, הוכיחה שהתכנון היה נכון, אבל גם חשפה את הבעיה: המכונה דורשת כיול מתמיד, והמהירות שלה איטית. האירוניה המרה היא שבבאג' בילה 40 שנה בניסיון לבנות מכונות שהעולם כבר לא היה צריך כשהטכנולוגיה סוף סוף אפשרה את בנייתן.
הסיפור של בבאג' מלמד על הפער בין חזון למימוש, ועל החשיבות של תזמון בחדשנות טכנולוגית. המכונה שלו לא שינתה את העולם, אבל הרעיונות שלו הניחו את היסודות למהפכת המחשבים – רק מאה שנה מאוחר יותר.
(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו