המילים "כבל תת-ימי" היו בעשור שעבר המונח השיווקי החם ביותר בתחום האינטרנט המהיר. חברות התגאו בכך שיש להן כבלים תת-ימיים "פרטיים" משלהן, או גישה לשניים, שלושה או 40,000 כבלים שונים. לרובנו, עצם המושג של כבל תת-ימי שמחבר מדינות ויבשות לצרכי תקשורת הוא מדהים – אבל מתברר שכבלים כאלה קיימים הרבה יותר זמן מכפי שהיינו חושבים. קלוד מספרת לנו על כבל התקשורת התת-ימי המקורי.
השנה היא 1858, והעולם עומד על סף מהפכת תקשורת חסרת תקדים. בעוד שהיום אנחנו שולחים הודעות מיידיות לכל קצה בעולם, באמצע המאה ה-19, מכתב מלונדון לניו-יורק הובל בספינה במשך שבועיים. ב-16 באוגוסט אותה שנה, המלכה ויקטוריה והנשיא ג'יימס ביוקנן החליפו מברקים דרך הכבל התת-ימי הבין-יבשתי הראשון.
הפרויקט המטורף, שהוביל איש העסקים האמריקאי סיירוס ווֶסט פילד, היה ככל הנראה רעיון של סמואל מורס, ממציא ה"שפה" שבה השתמשו לתקשורת באמצעות כבלי טלגרף. בשנות ה-40 של אותה מאה – כלומר, לפני כ-180 שנה – הביע מורס אמון באפשרות להניח כבלים באוקיינוס האטלנטי שיאפשרו קו טלגרף ישיר עם אמריקה. ב-1950 התחילו הבריטים להניח כבלים ניסיוניים עם מדינות קרובות יותר, כמו צרפת, אירלנד, הולנד ובלגיה, ולאחר שאלה הגיעו לרמה מספקת, התפנו לפרויקט הגדול – שנתקל בכישלונות חוזרים ונשנים.
הכבל עצמו, שעטוף בשכבות של שרף גוּטַה-פֶּרְקה (סוג של גומי טבעי), שקל 550 ק"ג לק"מ ונמתח לאורך 3,200 ק"מ מאירלנד לקנדה. המדינות נזקקו לשתי ספינות מלחמה – אגממנון הבריטית וניאגרה האמריקאית – רק כדי לסחוב את הכבל ולהניח אותו באוקיינוס, משום שאף ספינה לבדה לא היתה מסוגלת לסחוב כ”כ הרבה משקל.
הניסיון הראשון, ב-1857, הסתיים לאחר שהכבל נקרע פעמיים – פעם ראשונה סמוך לנקודת המוצא באירלנד, ולאחר שתוקן נקרע פעם שנייה בעומק של כ-3 ק”מ ובמרחק מאות קילומטרים מהחוף.
גם ההצלחה בניסיון השני, ב-1858, הייתה קצרת מועד; הכבל פעל רק 23 ימים לפני שנשרף מעודף מתח חשמלי. העוצמה שבה שודרו המבזקים המקוריים של המלכה והנשיא פשוט לא הספיקה כדי לשדר מסרים רציפים וברורים. לכן, ניסו המהנדסים להשתמש במתח גבוה יותר בניסיון לשפר את עוצמת האות – מה שהרס את הבידוד העדין. הכישלון גרם למשבר אמון ציבורי, והמשקיעים איבדו מיליונים.
רק ב-1866, אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית, הצליח פילד להניח כבל מוצלח וקבוע. הפעם השתמשו בספינה הגדולה ביותר בעולם, ה"גרייט איסטרן" של המהנדס הבריטי איזַמְבּארד קינגדום בְּרוּנֶל, והכבל החדש היה עבה וחזק יותר. המסר שלקח שבועיים בספינה עבר כעת בדקות ספורות.
ההשפעה הייתה מיידית ומהפכנית: מחירי הסחורות בבורסות לונדון וניו-יורק התיישרו אלה עם אלה, חדשות על אסונות ומלחמות הגיעו באותו יום, ודיפלומטיה בינלאומית קיבלה משמעות חדשה. הכבל התת-ימי לא רק קירב בין שתי יבשות – הוא סימן את תחילתו של "הכפר הגלובלי”, יותר מ-100 שנים לפני עידן האינטרנט.
כיום, מאות כבלים תת-ימיים חוצים את האוקיינוסים, ונושאים 99% מהתקשורת הבינלאומית. ישראל לבדה מחוברת כיום, לפי מאגר המידע של חברת TeleGeography, ללא פחות מ-8 כבלים תת-ימיים. אבל הכל התחיל עם החזון המטורף של איש אחד להניח חוט מתכת בין אנגליה לארה"ב.
(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו