רשת בתי הקפה מתחננת: תפסיקו לחשוב שאנחנו המשרד שלכם

רשת בתי הקפה סטארבקס בקוריאה הדרומית פרסמה לאחרונה הנחיות חדשות שעשויות להישמע מוזרות למי שלא מכיר את המציאות המקומית: איסור מוחלט על הכנסת מחשבים שולחניים, מדפסות, מפצלי חשמל ומחיצות משרדיות לסניפי הרשת. ההחלטה התקבלה בעקבות תופעה הולכת וגוברת של לקוחות שהפכו את בתי הקפה למשרדים פרטיים מאולתרים.

תופעת ה"קַגוֹנְגְ'וֹק" – כששותים קפה ומקימים משרד

המונח "cagongjok" הוא שילוב של המילים הקוריאניות המתארות קפה וקבוצת לימוד, ומתייחס לאנשים השוהים שעות ארוכות בבתי קפה לצורכי עבודה או לימודים. בעוד שרוב העובדים מסתפקים במחשב נייד, חלקם לקחו את העניין צעד אחד רחוק מדי. תמונות שהתפרסמו בפורומים קוריאניים חשפו מקרים קיצוניים: לקוחות שהביאו מסכים גדולים, הציבו מדפסות על כיסאות סמוכים וחסמו מקומות ישיבה, ואף הקימו מחיצות, כדי ליצור תאי עבודה פרטיים, משל היה בית הקפה אופן-ספייס רגיל.

דובר הרשת הסביר כי המטרה היא לשמור על סביבה נוחה לכלל המבקרים ולמנוע סיכוני גניבה או אובדן של ציוד שנותר ללא השגחה. חשוב לציין שהאיסור אינו חל על מחשבים ניידים או פעילות לימודית רגילה – הקו האדום של הרשת הוא הפיכת בתי הקפה למשרדים מן המניין.

הרקע הכלכלי והחברתי

התופעה לא צמחה בחלל ריק; נתוני הלשכה הקוריאנית לסטטיסטיקה מצביעים על גידול דרמטי במספר בתי הקפה במדינה – מכ-51,500 ב-2015 ליותר מ-100,000 ב-2024, כמעט פי שניים מסך כל סניפי ארבע רשתות חנויות הנוחות הגדולות במדינה יחד. דרום קוריאה אף עקפה את יפן במספר סניפי סטארבקס (2,050 לעומת 2,040), למרות שאוכלוסייתה קטנה ביותר מחצי (51 מיליון בקוריאה לעומת 123 מיליון ביפן).

מגפת הקורונה האיצה את המעבר לעבודה מרחוק, בזמן שמחירי השכירות הגואים בסיאול ומחסור בשטחי משרדים (עם שיעור תפוסה של 97.4%) גרמו לעסקים רבים לאפשר לעובדיהם לעבוד מחללי עבודה משותפים או מהבית. התוצאה: זרם הולך וגדל של עובדים שמחפשים פינת עבודה זולה בבתי קפה.

האתגר הכלכלי של בעלי בתי הקפה

מכון המחקר של תעשיית המזון הקוריאנית חישב שכוס קפה במחיר של כ-3 דולרים מכסה את עלויותיה רק אם הלקוח לא נשאר במקום יותר משעה ו-31 דקות. מעבר לכך, העסק מפסיד כסף. כאשר לקוחות מתיישבים לשעות ארוכות על כוס קפה בודדת, בעלי בתי קפה מכנים אותם "גנבי חשמל", ומביעים תסכול מהפגיעה ברווחיות.

המהלך של סטארבקס משקף ניסיון לאזן מחדש את תפקיד בית הקפה כ"מקום שלישי" – מרחב חברתי נעים בין הבית למקום העבודה – מבלי לאפשר לו להפוך לתחליף מלא למשרד. מעניין לראות האם רשתות נוספות ילכו בעקבותיה, או שלפי המסורת במדינות דרום-מזרח אסיה, יהיו מי שייצרו מודל כלכלי חדש לחלוטין לבתי קפה שדווקא יעודד את התופעה התרבותית הקיימת. בכל מקרה, נראה שמה שיקרה בקוריאה עשוי לחלחל בשנים הבאות גם ליתר העולם, ולכן שווה לעקוב אחרי המגמה.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)