כלכלת המינויים – המהפכה השקטה שמשנה את העולם

זוכרים את הימים שבהם היינו קונים דיסקים בחנות? או מקליטים שירים מהרדיו? היום, רוב האנשים בעולם המערבי מנויים על לפחות שירות סטרימינג אחד, ורבים מחזיקים חמישה מינויים או יותר. מה שהתחיל כמודל עסקי של מגזינים ועיתונים, הפך לדרך החיים החדשה שלנו.

שוק כלכלת המינויים גדל פי 435% בעשור האחרון – קצב צמיחה מסחרר, שעוקף כל מגזר אחר בכלכלה. ב-2024, הצרכן הממוצע הוציא כ-273 דולר (כ-932 שקל) בחודש על מינויים שונים, לעומת 18 דולר (כ-64.5 שקל, לפי השער הממוצע באותה שנה) בלבד ב-2014. החברות הגדולות בעולם עוברות למודל מינויים, וזה לא מקרה שבשנתיים האחרונות גם מיקרוסופט וגם אפל עברו מהפך פנימי, כשרוב הכנסותיהן כעת מגיעות משירותים, ולא ממכשירים ורישיונות חד-פעמיים.

למה זה עובד כל כך טוב?

מצד הצרכנים – הנוחות שולטתתתתת. במקום להוציא סכום גדול פעם אחת, אנחנו משלמים סכומים קטנים מדי חודש. זה מרגיש לנו פחות כואב, אפילו אם בסופו של דבר אנחנו גם משלמים יותר וגם מקבלים פחות תמורה (חשבו למשל על מנוי ממוצע לספוטיפיי או יוטיוב מיוזיק, שמשלם היום 21.9 שקל בחודש, או 268 שקל בשנה, והחל מהחודש הבא 23.9 שקלים בחודש, או 287 שקלים בשנה, כדי להאזין רוב הזמן שוב ושוב לאותם 30 שירים, שרכישה שלהם באייטיונז היתה עולה 117 שקלים סה”כ). יש גם את אלמנט הגישה המיידית – כל התוכן, כל הזמן, בכל מקום. ולא לשכוח את חוסר המחויבות – אפשר לבטל בכל רגע (למרות שרובנו לא עושים את זה).

מצד העסקים – הכנסה צפויה וקבועה היא חלומו של כל עסק. במקום לנחש כמה יקנו החודש, החברות יודעות בדיוק כמה כסף ייכנס. זה מאפשר תכנון טוב יותר, השקעות חכמות יותר, וערך גבוה יותר בבורסה. נטפליקס, למשל, יכולה להשקיע מיליארדים בתוכן מקורי, כי היא יודעת שיש לה 260 מיליון מנויים שמשלמים כל חודש.

המינויים החדשים שלא ציפיתם להם

המודל כל כך מוצלח, שהוא התפשט הרבה מעבר לבידור. היום אפשר להיות מנוי על תחתונים (בארה"ב באמצעות חברות כמו MeUndies, בישראל הקונספט דווקא נכשל בעשור הקודם עם Under.me של דודי בלסר ובר רפאלי), מוצרי גילוח (Dollar Shave Club), ארוחות מוכנות (Blue Apron, HelloFresh), ויטמינים (Care/of), צעצועים לכלבים (BarkBox), בגדים (Rent the Runway, Stitch Fix), מכוניות (Volvo ו-Porsche מציעות מינוי חודשי על רכב) ואפילו אוויר נקי (מינויים על מסנני אוויר ביתיים).

הצד האפל של כלכלת המנויים

"תשישות מינויים”: הצרכן הממוצע מנוי על 12 שירותים שונים, ורבים מדווחים על תחושת עומס. יש אפליקציות שלמות שנוצרו רק כדי לעזור לאנשים לעקוב אחרי המינויים שלהם ולבטל את מה שהם לא באמת צריכים.

המלכודת הפסיכולוגית: חברות משתמשות בטריקים פסיכולוגיים, כמו "תקופת ניסיון חינמית" שהופכת אוטומטית למנוי בתשלום, או הקושי הטכני בביטול מנוי. רבים ממשיכים לשלם על שירותים שהם לא משתמשים בהם במשך חודשים ארוכים.

אי-שוויון דיגיטלי: מי שלא יכול להרשות לעצמו מינויים מרובים נשאר מחוץ למעגל התרבות והשירותים. זה יוצר פערים חברתיים חדשים.

מה צופן העתיד?

חבילות-על: כמו שחברות הכבלים עשו בעבר, אנחנו רואים התחלה של חבילות שכוללות מספר מנויים במחיר מוזל. דיסני החלה ממש לאחרונה להציע חבילה משולשת של שירותיה, הכוללת את דיסני+ עם Hulu ו-ESPN+, ואמזון פריים כבר כולל כיום כמה וכמה שירותים באותו תשלום (משלוחים מהירים ו/או חינמיים, הנחות וכמובן שירות הווידאו בעל אותו שם).

מינויים מבוססי AI: בקרוב, אלגוריתמים יוכלו להתאים לנו מנויים אישיים – תפריט מותאם אישית במשלוחי מזון, פלייליסט ספוטיפיי שנוצר במיוחד עבורנו, או אפילו תרופות מותאמות אישית על בסיס הגנטיקה שלנו.

הכלכלה המעגלית: מינויים על מוצרים במקום רכישה שלהם. למשל, מינוי על מכונת כביסה שהחברה מתחזקת ומחליפה, במקום לקנות אחת, או מינוי על הרכב (מעין ליסינג, אלא שבעולם הרכב האוטונומי לא נשלם על רכב ספציפי, אלא על מעין שירות מוניות פרטי, שייקח אותנו מכל מקום לכל מקום במכונית הקרובה ביותר הזמינה) וכן הלאה.

האם זה בר-קיימא?

השאלה הגדולה היא האם המודל הזה יחזיק מעמד לאורך זמן. יש סימנים לכך שהשוק מתחיל לסבול מרוויית-יתר, וחברות נאלצות לעבוד קשה יותר כדי להתחרות על תשומת הלב, ובעיקר הארנק, של הצרכנים. מצד שני, הדור הצעיר גדל לתוך המודל הזה, ותופש אותו כמובן מאליו ואפילו עדיף על בעלות מלאה על מוצרים.

כלכלת המינויים היא לא סתם טרנד – היא שינוי מהותי באופן שבו אנחנו צורכים וחיים. השאלה היא לא האם היא תישאר, אלא איך היא תמשיך להתפתח ולעצב את החיים שלנו מחדש.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)