במשך מאות שנים, הדוב החום (Ursus arctos) היה סמל של עוצמה, חוסן ומסתורין עבור תושבי הרי הקרפטים שברומניה. הוא הופיע באגדות, בריקודים טקסיים קדומים ובמסורות חורף צבעוניות. אך בעשור האחרון, מה שהיה סיפור אהבה בין האדם לטבע הפך לעימות יומיומי – עם יותר מפגשים מסוכנים, תקיפות קטלניות ומתח חברתי סביב השאלה: איך מאזנים בין שמירה על חיית בר נדירה לבין הגנה על חיי אדם.
העלייה הדרמטית במספר הדובים
על פי נתוני ממשלת רומניה, במדינה חיים כיום כ־10,000 עד 13,000 דובים חומים – פי שלושה עד ארבעה מהכמות שהמשרד להגנת הסביבה מגדיר כבת־קיימא. הסיבות המרכזיות לכך כוללות את ביטול ציד הדובים ב־2016 ואת הצטמצמות השטחים הפתוחים בשל פיתוח נדל"ן והרחבת אזורי מגורים (מקור: משרד הסביבה הרומני, 2024). התוצאה – הדובים חוצים כבישים, מחטטים בפחי אשפה ונכנסים לעיירות וכפרים בחיפוש אחר מזון.
סיביו, הכיכר הגדולה, ביום סתיו צלול ומואר בקרני שמש חמימות, מציגה ארכיטקטורה מרהיבה מימי הביניים שנשתמרה בקפידה לאורך מאות שנים. אך גם כאן, במרחק לא רב מהרי הקרפטים, הקסם הפסטורלי חופף למציאות מורכבת – קרבת העיר לאזורי הדובים החומים מביאה לחשש ממפגשים בלתי צפויים
View this post on Instagram
מהיער לבית המלון – סיפורי פלישה יוצאי דופן
ב־20 ביוני 2024, מצלמות האבטחה של מלון יוקרה באזור הקרפטים תיעדו דוב במשקל כ־180 ק"ג פורץ בדייקנות את דלת הכניסה, מתעלם מצוות מבוהל, וניגש ישירות לבופה – שם חיסל את כל שקיות הדבש. זה היה רק אחד משלושה מקרים באותו חודש במלון "Balvanyos Grand Resort", בהם דובים נכנסו לספא, שתו שמן עיסוי, ואפילו רדפו אחר עובדי ניקיון במסדרון. בעלי המלון מודים שכבר אין להם פתרון פשוט, ומספרים על אורחים ששואלים אם בכלל בטוח להביא ילדים (מקור: The New York Times).
מחיר אנושי כבד – סיפורי תקיפה מצמררים
מאז הטלת איסור הציד, דווחו ברומניה 264 תקיפות דובים – ממוצע של 28 בשנה, לעומת 11 בלבד בשנים שקדמו לכך (מקור: המכון הלאומי לחקר ופיתוח ביערנות, 2024).
אחד המקרים הקשים אירע באוגוסט 2024, כשחקלאי בשם אנדראש ניסטרור הותקף בדרכו לקצור חציר. הדוב נשך את פניו, שבר את עצמותיו וקרע את מיתרי קולו – עד שכלב הרועים שלו הבריח את החיה. ניסטרור עבר ניתוחים מורכבים ועדיין סובל מנכות קשה.
כביש טרנספגרשאן (Transfăgărășan) ברומניה, שנבנה בשנות ה־70, חוצה את הרי הפגרש לגובה של מעל 2,000 מטר ואורכו כ־90 ק"מ. יופיו המרהיב מושך המוני מטיילים, אך סמיכותו לשטחי מחיית הדובים החומים יוצרת מפגשים תכופים ולעיתים מסוכנים בין האדם לחיית הבר המוגנת
View this post on Instagram
פתרונות במחלוקת – ציד או הרתעה?
הדיון הציבורי נחלק לשני מחנות:
תומכי הציד – בעיקר ראשי רשויות בכפרים, הטוענים שהחזרת הציד ההמוני היא הדרך היחידה להגן על התושבים.
שומרי טבע – ובראשם קרן חיות הבר העולמית (WWF), המצביעים על אחריות האדם – מהרס בתי גידול ועד פיתוי הדובים למפגשים עם תיירים.
ביישוב ביילה טושנד, לדוגמה, נרשמה ירידה חדה בדיווחי חירום לאחר נקיטת צעדים משולבים: התקנת גדרות חשמל, פינוי עצי פרי, פחי אשפה חסיני־דובים ושימוש באפליקציה מתריעה (מקור: Cristian-Remus Papp, WWF רומניה, 2023). למרות ההצלחה המקומית, מבקרים טוענים שהמחיר הוא חיי קהילה סגורים ומוגבלים.
החוק והביורוקרטיה – כשהתגובה מאחרת להגיע
חוק חירום משנת 2021 קבע כי בעת דיווח על דוב תצא למקום "ועדת תגובה" הכוללת שוטר, וטרינר עם רובה הרדמה, צייד ונציג מקומי. בפועל, ברוב המקרים, כשהצוות מגיע – הדוב כבר נעלם. במקרים נדירים בהם הדוב נמצא, ניסיונות ההרדמה לעיתים מחמירים את המצב ומסכנים את הצוות. ב־2023 הוחלט להגדיל את מכסת הציד השנתית ל־481 דובים, אך מומחים טוענים שזה רחוק מלהשפיע על אוכלוסייה כה גדולה.
מבט קדימה – בין שמירה על טבע לבטיחות הציבור
המציאות ברומניה מדגישה את המתח האוניברסלי בין שמירת חיות בר לבין ביטחון קהילתי. פתרונות חלקיים כמו גדרות חשמל, חינוך קהילתי ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות יכולים לסייע, אך הוויכוח בין ירי לבין הגנה לא קטלנית ימשיך כל עוד האיזון בין האדם לטבע מופר.
בינתיים, עבור תושבי הכפרים בהרי הקרפטים, היציאה אל מחוץ לבית – אפילו לשדות או ליער הסמוך – כבר מזמן איננה עניין שגרתי, אלא החלטה המחייבת שיקול דעת, ערנות ולעיתים גם פחד.
המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו