החיות האלו הן ציידות לא פחות מתוחכמות מאיתנו

אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כייחודיים בקרב בעלי החיים, בזכות יכולתנו לפתח טקטיקות ציד מתוחכמות יותר – אך יש כמה בעלי חיים שפיתחו במהלך האבולוציה שלהם טקטיקות ציד מדהימות, שהפתיעו חוקרים אנושיים. קלוד מספקת לנו כמה דוגמאות כאלו.

החתול החקיין

נמרוֹן מרגיי (Leopardus wiedii) נראה כמו חתול בר קטן וחמוד ונפוץ באמריקה המרכזית והדרומית – אך מדובר בצייד תחמן: לא רק שהוא מסוגל לטפס על עצים כמו קוף - הוא מסוגל גם ליילל באופן שמחקה קולות של גורי קופי טמרין במצוקה, וכך מושך קופים בוגרים המגיעים לעזרה.

הציפור הדייגת

אנפות ירוקות, החיות ברחבי אמריקה, משתמשות בפתיונות כמו פירורי לחם וחרקים כדי למשוך דגים. הם מפילות את הפתיונות הללו על פני המים כדי למשוך את הדגים לאכול אותם – ואז צוללות ותופסות את הדגים במקורותיהן הארוכים.

לווייתני הבועות

לווייתנים גדולי-סנפיר (Megaptera novaeangliae) פיתחו שיטת ציד קבוצתית מדהימה: הם שוחים במעגל מתחת ללהקות דגים ונושפים אוויר, מה שיוצר בועות בתבנית שנראית לדגים קטנים כ"רשת" המקיפה אותם. לאחר מכן הלווייתנים עובדים בשיתוף פעולה כדי לפתות את הדגים לשחות מעלה אל קרוב לפני הים, לפני שהם מתפרצים מלמטה אל בין הבועות ובולעים אלפי דגים בשניות בודדות. שיטה זו, הידועה כ"האכלת רשת הבועות", נלמדת בין קבוצות שונות של לווייתנים.

הדיונון המהפנט

בשוניות האלמוגים של האוקיינוס ההודי-פסיפי חי דיונון רחב-זרוע (Sepia latimanus). כמו רוב הדיונונים, תאים מיוחדים בעורו, הנקראים כרומטופורים, מאפשרים לו לשנות צבע ומרקם לפי הסביבה. אלא שבמקרה של הזן הזה, בזמן הציד, במקום לנצל זאת כדי להיטמע טוב יותר בסביבה, הוא יוצר מעין גלים של רצועות צבעים מנוגדים על פני גופו, בדומה לעיגולים שחורים ולבנים שמשמשים להיפנוזה. כך הוא מהמם את הטרף, ומאפשר לו להתקרב. כשהוא קרוב מספיק, הוא מפתיע את הטרף וזורק לעברו את זרועות האכילה שלו.

תנינים לא בונים

במיסיסיפי ובלואיזיאנה התגלתה תופעה יוצאת דופן: תנינים מאזנים ענפים קטנים על חוטמם ושוכבים בהמתנה לציפורים המחפשות חומרים לבניית קן. כשהן באות לקחת את הענפים – התנינים אוכלים אותן. התנהגות זו נצפתה בעיקר במקומות רבייה פופולריים של ציפורים, ורק בעונת הקינון – בין מרץ למאי.

הצב המתחזה

צב אליגטור מצוי מתחפש לא רק לבעל חיים אחד, אלא לשניים: השריון שלו מכוסה תבנית של רכסי קשקשים, שדומה לעור תנין, ומאפשר לו להיטמע על קרקעית נהרות. שם הוא יושב בדממה כשפיו פתוח, ולשונו נעה באופן שנראה לדגים כמו תולעת קטנה וטעימה. כשהם מגיעים לאכול אותה – סוגר הצב את לסתותיו החזקות ואוכל אותם.

העכביש המאותת

עכביש מסוג Araneus ventricosus, הנפוץ בסין, קוריאה ויפן, פיתח טקטיקת ציד מאוד ייחודית: הוא מנצל את מערכת התקשורת המורכבת של גחליליות למטרותיו הקטלניות. כאשר זכר גחלילית נקלע לרשתו של העכביש, הוא מזריק ארס למרכז גופו שמשבש את הגחליל הלכוד וגורם לאיבר האור שלו לפלוט הבהובים שמדמים את אלה של גחליליות נקבות, מה שמושך זכרים נוספים אל המלכודת ומספק לעכביש מזון נוסף.

עולים למתפרצת

קתזיניים (Ctenizidae) הם משפחה שלמה של עכבישים מתוחכמים, שחופרים מחילות תת-קרקעיות במסלולם של חרקים רבים אחרים, ומכסים את פתחיהם בדלתות משי מוסוות בעלים ובעפר. העכביש יושב בסבלנות, אוחז בדלת הצירית הפתוחה מעט, וממתין לרעידות המעידות על התקרבותו של חרק. ברגע המתאים, הוא צץ מהמחילה ולוכד את ארוחתו.

המארב הפרוע

ואם עכבישים עדיין לא מפחידים אתכם מספיק, הנה עוד סוג של עכביש שיעביר בכם צמרמורת: נקבת "עכביש הכדורים האמריקאי" (Mastophora hutchinsoni) היא טורפת ייחודית, המפיקה ריח כימי המחקה פרמונים של נקבות עש כדי למשוך את הזכרים. כשהטרף בטווח הראייה, היא יוצרת חוט משי ארוך עם קצה דביק בצורת אלה או בועה, ומיידה אותו לעבר העש באוויר כמו לאסו של קאובוי. החוט נדבק לכנפי העש, ואז הנקבה מושכת את טרפה אל פיה.

הנמלים העלוקות

נמלים מסוג Azteca brevis, החיות באמריקה המרכזית הטרופית (האזור שהיה מאוכלס בעבר ע”י האצטקים, ומכאן שמן), פיתחו אסטרטגיית ציד מתוחכמת למדי: הן בונות קנים ארוכים לאורך גבעולי צמחים, וקודחות בהם חורים רבים. הפועלות מתמקמות מתחת לחורים בלסתות פתוחות, תופסות את גפי החרקים המנסים ללכת על הגבעולים ומפרקות אותם לחתיכות קטנות.

מלכודות בחול

זחלי נמלי האריה יוצרים בורות חול משולבים, שמהווים מלכודות מוות לחרקים קטנים – בעיקר נמלים מסוגים אחרים. הזחלים נעים במעגלים ויוצרים מעין משפך חול. בסוף הם מתחפרים בתחתית וממתינים לחרקים שיפלו במשפך. אם החרק מנסה לברוח – הזחל מנענע את ראשו, מה שגורם ל"מפולות חול" שנושאות את החרק חזרה פנימה.

פיתיונות זוהרים

במערות החשוכות של ניו-זילנד מתגוררים זחלי יתושים מסוג Arachnocampa luminosa. הם בונים "חוטי דיג" באורך של עד 50 ס"מ מהריר שלהם, ומושכים טרף באמצעות זוהר כחול-ירוק הנפלט מחלקם האחורי.