בית המשפט לחברה שהגישה "תביעה ייצוגית הפוכה": זה לא חוקי

החלטה משפטית חדשה עשויה לשנות את הנוף המשפטי של זכויות יוצרים באינטרנט: בית המשפט הפדרלי לערעורים בקנדה טרק אחת לתמיד את הדלת בפני אסטרטגיה משפטית מוזרה ושנויה במחלוקת של אולפן קולנוע, שניסה לתבוע אלפי "פיראטים" בטקטיקה ייחודית ודרקונית.

האסטרטגיה המוזרה: "תביעה ייצוגית הפוכה"

במשך מעל עשור ניהל Voltage Pictures מערכה משפטית אגרסיבית נגד מי שהורידו סרטים ללא תשלום באמצעות פרוטוקול ביטורנט. בקנדה, בחר האולפן בגישה יצירתית במיוחד: במקום לתבוע כל אדם בנפרד – תהליך יקר וארוך – הם ניסו ליצור תקדים בדמות "תביעה ייצוגית הפוכה", שתאפשר להם לכלול המוני אנשים בתביעה אחת.

במלים אחרות, במקום להגיש מאות או אלפי תביעות נפרדות נגד אנשים שנתפסו מורידים תכנים באופן לא חוקי, הם בחרו נתבע יחיד, שאותו ביקשו להפוך ל"מייצג" של כולם – במקרה זה, רוברט סַלְנַה, אדם שסיפק חיבור WiFi לדיירים בבניין שלו. הרעיון היה שדרך סלנה יוכלו להגיע לכל מי שהוריד סרטים באמצעות הרשת שלו.

התעלול המשפטי: כתובת IP כראיה

בלב האסטרטגיה עמדה הנחה בעייתית: שכתובת IP של מחשב מספיקה כדי להוכיח שהבעלים שלו הפר זכויות יוצרים. במלים אחרות: אם נקודת גישה מסוימת לרשת הורידה תוכן בלתי חוקי, הבעלים שלה יכול להיחשב אוטומטית לאחראי, גם אם הכתובת היא נקודת תיווך שאליה מחוברים המוני משתמשים. האולפן רצה להשתמש במערכת ההתרעות הקנדית, שבה ספקי אינטרנט מחויבים להעביר אזהרות על הפרת זכויות יוצרים, כדי להודיע לאלפי אנשים שהם נתבעים בלי לשלוח תביעה מסודרת לכל אחד מהם.

התוכנית כללה הוספת קישור להודעות האזהרה, שיוביל ישירות לעורך הדין של האולפן, ולמעשה הפכה את מערכת ההתרעה לכלי סחיטה – כל מי שלוחץ על הקישור חייב לשלם, או שיימצא את עצמו בבית המשפט.

ההתנגדות הציבורית והניצחון המשפטי

התביעה עוררה התנגדות עזה מצד הקליניקה הקנדית למדיניות ואינטרס ציבורי באינטרנט (CIPPIC), שהתערבה בהליכים כדי לייצג את הנתבעים האלמוניים. הקרב המשפטי נמשך שמונה שנים, עבר דרך ערכאות שונות ואף הגיע לבית המשפט העליון.

בהחלטתם הסופית בחודש שעבר, שופטי בית המשפט לערעורים גליסון, גוֹיֶט ובּירינג’ר דחו את הערעור של Voltage, ופסקו נגד האסטרטגיה המשפטית החדשנית, מכמה נימוקים:

השופטת מרי גליסון הבהירה בפסק הדין שמערכת ההתרעות הקנדית נועדה אך ורק להרתעה, ולא לתביעות משפטיות. "החוק מגביל את מעורבות ספקי האינטרנט להעברת הודעה יחידה, שמטרתה הרתעה", כתבה השופטת.

מעבר לכך, בית המשפט קבע שכתובת IP לבדה אינה מספיקה כדי להוכיח הפרת זכויות יוצרים. "נדרשת הוכחה שהנתבע אישר או שלט בהפרות לכאורה, במקום להיות רק מנוי רשום הקשור לכתובת IP", נכתב בפסק הדין.

הנזק הכלכלי לאולפן

לא רק שהאולפן הפסיד את התביעה – הוא גם ייאלץ לשלם פיצויים כבדים. בית המשפט חייב את Voltage לשלם לרוברט סלנה 50,710 דולר קנדי על הוצאות המשפט שנגרמו לו, בנוסף לעלויות הערעור. השופטים ציינו ש"הנסיבות החריגות" של המקרה מצדיקות פיצוי זה.

מה זה אומר?

פסק הדין הקנדי יוצר תקדים בינלאומי חשוב, שעשוי להשפיע על תביעות זכויות יוצרים ברחבי העולם. בית המשפט לא רק דחה את התביעה הבודדת, אלא הכריז למעשה שאסטרטגיות תביעה "עצלניות" מצד בעלי זכויות יוצרים נגד פיראטים אינן קבילות משפטית, לפחות במדינות בהן קיימים חוקים דומים לאלה הנהוגים בקנדה.

חשוב להדגיש כי פיראטים לא חסינים כעת מתביעות – אך לפחות התובעים צריכים לעבור את כל המסלול החוקי והמשפטי לתבוע כל אדם לכשעצמו, במקום להגיש תביעה אחת שרוב האנשים שנגדם היא מופנית יגלו זאת בדיעבד, אם בכלל. עם זאת, לא מן הנמנע שאולפני קולנוע ינסו להמציא דרכים חדשות – ויקרות יותר – לרדוף אחרי מפרי זכויות יוצרים.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)