הסוף הטרגי של המלכה אן בולין: כיצד גורלה נחרץ במשפט פוליטי?

בלונדון של מאי 1536, נכתבה אחת הפרשות המסעירות והדרמטיות ביותר בהיסטוריה של המלוכה הבריטית – משפטה של אן בולין, רעייתו השנייה של המלך הנרי השמיני. על כף המאזניים עמדו לא רק חייה, אלא גם תדמיתה, עתידה של שושלת טיודור, והאיזון הפוליטי העדין של ממלכה שנקלעה לסערה. בתוך 17 ימים בלבד הפכה אן מדמות נערצת לאישה מושפלת, מושא לשנאה, ונידונה לעונש הקשה ביותר שיכלה לקבל אישה באותם ימים: הוצאה להורג.

רקע: המלכה שלא מילאה את ייעודה

אן בולין לא הייתה אישה מן השורה. היא הגיעה לחצר המלוכה לאחר מספר שנים בצרפת, שם שימשה כאשת לוויה למלכה, למדה את השפה הצרפתית על בוריה, כמו גם גינוני חברה צרפתים. עם שובה למולדתה, הייתה לאחר מנערות הליווי של המלכה קתרין ועד מהרה לכדה את עינו של הנרי. היא סירבה להצעתו לשמש לו כפילגש והתעקשה לזכות בפרס הגדול מבחינתה - הכתר האנגלי. לאחר סאגה ארוכת שנים מול האפפיור, הנרי גירש את אשתו הראשונה קתרין מאראגון – מהלך שנחשב שערורייתי ותרם לקרע עם הכנסייה הקתולית. אנגליה כולה ציפתה ממנה לדבר אחד: בן זכר יורש לכתר. אך אן ילדה בת, אליזבת (לימים המלכה אליזבת הראשונה), ולא הצליחה להעמיד צאצא נוסף. האכזבה הזו, לצד האופי הישיר והעצמאי שלה, יצרו סביבה רשת של יריבים.

במקביל, התאהב הנרי בג'יין סימור, אשת חצר ובת למשפחה אריסטוקרטית, ויועצו הקרוב תומאס קרומוול – שרק שלוש שנים קודם לכן תמך בנישואי אן והמלך – הפך לאויבה העיקרי. הוא רקח קנוניה פוליטית שהובילה להאשמות חמורות נגד המלכה, במטרה ברורה: לסלקה מהדרך. 

המעצר והאצת המשפט

ב־2 במאי 1536 נעצרה אן והובלה למצודת לונדון. בתוך פחות משבועיים בלבד אורגן משפט פומבי באולם המרכזי של המצודה, שבו נכחו מיטב האצולה האנגלית – כולל אביה של אן, תומאס בולין, ודודה, הדוכס מנורפוק, ששימש כשופט הראשי. הבחירה בבן משפחתה כשופט הייתה מחושבת: חמש שנים קודם לכן אמר הדוכס כי אן תביא לחורבן משפחתו, וקרומוול ידע כי בלב שלם הוא לא יעמוד לצידה.

משפט מתוזמר ומגמתי

המשפט התנהל ב־15 במאי. הקהל – כ־2,000 צופים – נהר לאולם בתקווה לחזות בהשפלה של המלכה. התביעה, בראשות קרומוול, ייחסה לאן ניאוף עם חמישה גברים, כולל הנרי נוריס ופרנסיס וסטון – מהאנשים הקרובים ביותר למלך. אך החמור מכל: היא הואשמה בקיום יחסי מין עם אחיה ג'ורג', מה שהפך את הפרשה לטענת גילוי עריות חמורה.

לצד זאת, נטען כי אן זממה את מותו של המלך. ראיה לכך הובאה מתוך שיחה לכאורה שניהלה עם נוריס ובה רמזה כי תוכל להינשא לו אם המלך ימות. אמירה זו, שהועלתה כבדיחה או הערה אגבית, הפכה לאישום בבגידה – העבירה החמורה ביותר בממלכה.

העדות המרשיעה וההודאה שנולדה מעינויים

מבין חמשת הגברים הנאשמים, רק אחד – מרק סמיתון, נגן חצר פשוט – הודה בקיום קשר עם המלכה. הודאתו ניתנה לאחר חקירה מייסרת שנמשכה 24 שעות בביתו של קרומוול באוסטין פריארס, שם נקשר חבל מלא קשרים סביב ראשו ונמתח עד שצעק מרוב כאב והבטיח "לומר את האמת". עדויות מהמאה ה־16 מצביעות על כך שסמיתון עונה – תהליך חוקי אז כלפי פשוטי עם – וכך הושגה ההודאה היחידה בתיק כולו.

גם גיסתה של אן, אשתו של ג'ורג' בולין, הייתה עדה מפתיעה שהפלילה את בעלה והמלכה, אולי מתוך קנאה או טינה משפחתית.

תגובתה של אן: שקט רועם

למרות האישומים, האטמוספירה באולם החלה להשתנות. אן שמרה על שלווה יוצאת דופן, ניהלה את הגנתה בשפה רהוטה, וסחפה עדים רבים בסגנונה הנחוש והאינטליגנטי. היא הייתה אחת הנשים המשכילות בדורה, דוברת צרפתית, מחזיקה בתפיסות מתקדמות על תפקידה של האישה בחצר המלוכה.

אפילו אויביה הודו בלבם שאן מציגה עוצמה נדירה. אך ברגע האמת, השופטים – תחת איום סמוי מראשו של המלך – חזרו עם פסק דין חד משמעי: אשמה.

פסק הדין: מוות

הדוכס מנורפוק קרא את גזר הדין בקול רם: אן תוצא להורג – או בשריפה, או בעריפת ראש, לפי החלטת המלך. היא נשללה מכל תאריה והוכרזה כבוגדת. אן, למרות ההלם הברור, שמרה על ארשת רגועה ונשאה נאום קצר שבו הביעה חרטה על קנאותה כלפי המלך אך הכחישה כל פשע אחר. ההודעה על פסק הדין לוו בירי תותחים – סימן להנרי שהדרך פנויה לנישואיו עם ג'יין סימור.

ההוצאה להורג של הגברים – וסימן האזהרה לאן

יומיים לאחר המשפט הוצאו להורג כל ארבעת הגברים שנותרו בחיים – כולל אחיה של אן. הם זכו ל"רחמים": מוות בעריפה ולא בשריפה או בתלייה. רק אז הבינה אן באופן סופי שגורלה נחרץ. עם זאת, היא המשיכה לקוות שתחון, שהמלך ישנה את דעתו, אך זה לא קרה.

19 מאי, 1536, מצודת לונדון. ההוצאה להורג של אן בולין (וולף הול, BBC, 2015)

הצדק שלא נעשה

משפטה של אן בולין היה לכל היותר הצגה משפטית. לא ניתנה לה זכות לערער, להגיב כראוי, או להתמודד מול ראיות אמיתיות. כל המנגנון הופעל כדי לספק את רצונו של המלך – לסיים את נישואיו ולהתחתן מחדש. כפי שתיארה עורכת הדין וההיסטוריונית אפואה הירש, אפילו בסטנדרטים של המאה ה־16, המשפט היה פארסה משפטית. כל הראיות החסרות, העדויות המוטות והעובדה שהמשפט נמשך שעות ספורות בלבד – מצביעים על חוסר צדק מוחלט.

משפטה של אן בולין לא רק הפיל מלכה. הוא הפך לסמל היסטורי של רדיפה פוליטית, כוחנות ממסדית, והיכולת של שליט להסיר כל איום באמצעים משפטיים לכאורה.

המאמר נכתב בסיוע כלי AI ונערך על ידי עורכת המדור.