למה כאב פתאומי כואב יותר? המדע מגלה תשובה מפתיעה

אחד הכאבים הנוראיים ביותר הידועים לאנושות הוא, ללא ספק, הכאב החד והפתאומי של בוהן שנתקלת ברגל של שולחן (או כל רהיט אחר). מחקר חדשני מאוניברסיטת צוּקוּבַּה ביפן מספק הסבר מדעי לתופעה הזו. לפי הממצאים, שפורסמו בגיליון אפריל של כתב העת Cognition, המוח שלנו מגביר את עוצמת הכאב כשהוא תופס אותנו בהפתעה.

הניסוי

החוקרים ערכו ניסוי יצירתי, המשלב מציאות מדומה עם גירוי אמיתי; המשתתפים חבשו משקפי VR, בהם שלטו בסכין וירטואלית ביד שמאל, והונחו לדקור באמצעותה את ההדמיה של הזרוע הימנית שלהם. בו בזמן, מכשיר חימום מיוחד הפעיל חום על הזרוע הימנית האמיתית שלהם במקום המתאים.

החוקרים שיחקו עם זמני הגירוי – לפעמים החום הופעל בדיוק ברגע הדקירה הוירטואלית, ולפעמים בעיכוב של כשנייה. במקרים מסוימים הם אף גרמו לסכין להיעלם ברגע האחרון לפני המגע. העיצוב הזה איפשר לבחון איך טעויות בחיזוי משפיעות על תפיסת הכאב.

שתי תיאוריות מתחרות

המדע מציע שני הסברים עיקריים לאופן עיבוד הכאב במוח:

תיאוריית ההערכה טוענת שהמוח מחשב את עוצמת הכאב על בסיס תחזיות;

תיאוריית ההפתעה גורסת שכאב נחווה כפער בין החיזוי למציאות – כלומר, עד כמה המוח מופתע.

תוצאות הניסוי תמכו באופן מכריע בתיאוריית ההפתעה. המשתתפים דיווחו על כאב חזק יותר כשהחום הופעל בעיכוב, ועל הכאב החזק ביותר כשהסכין נעלמה באופן פתאומי. זה סתר את תחזית תיאוריית ההערכה, שצפתה שהעלמות האיום תפחית את תפיסת הכאב.

השלכות על כאב כרוני

הגילוי הזה פותח אפיקים חדשים להבנת מצבי כאב כרוני. אנשים הסובלים מכאב מתמשך חווים לעיתים קרובות פחדים וחרדות עמומים הקשורים לכאב. החוקרים מציעים שהפער הלא ודאי הזה בין ציפייה למציאות עשוי להגביר את הכאב שלהם.

מעניין שבניסוי המשך, כשהמשתתפים רק צפו בתנועת הסכין במקום לשלוט עליה, השפעות העיכוב והיעלמות הסכין כמעט נעלמו. זה מדגיש עד כמה תחושת השליטה האישית חשובה לאופן שבו אנו צופים וחווים כאב.

היגיון אבולוציוני

מנקודת מבט אבולוציונית, הרגישות המוגברת לכאב מפתיע הגיונית לחלוטין; כאב בלתי צפוי מסמן לעיתים קרובות סכנה או פגיעה הדורשת תשומת לב מיידית. על ידי הגברת הכאב, המוח מבטיח שנשים לב באופן מיידי לאיומים שלא הצלחנו לחזות מראש. זאת לעומת איומים שצפינו, ואליהם לא צריך להסב את תשומת ליבנו.

המחקר משתווה לתיאוריית "המוח הבֵּייזיאני", הטוענת שהמוח מייצר כל הזמן תחזיות על העולם, ומעדכן אותן בהתבסס על מה שקורה בפועל. צוות המחקר מציע שתפיסת הכאב פועלת לפי אותו דפוס.

יישומים קליניים

עבור רופאים ומטפלים בכאב, ההשלכות הן שניהול ציפיות המטופלים והפחתת אי הוודאות יכולים להיות אסטרטגיות יעילות לניהול כאב. מתן מידע ברור על מתי ואיך כאב עשוי להתרחש במהלך פרוצדורות רפואיות עשוי לעזור להפחית את עוצמתו.

השאלה המרכזית היא האם חלק מהסובלים מכאב כרוני סובלים מפגם במערכת החיזוי במוחם. אולי הם חווים "הפתעה בייזיאנית" מתמדת, בגלל בעיות בעיבוד המידע החושי. שאלות אלו עשויות להוביל לגישות טיפוליות חדשות.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)