ההר הגבוה בעולם הוא לא מה שאתם חושבים

כשאומרים את המשפט "ההר הגבוה בעולם", כולנו חושבים אוטומטית על האוורסט בנפאל. אבל יש הר אחר, גבוה ממנו בהרבה וגם רחוק אפילו יותר ממנו – במרחק של כ-225 מיליון קילומטר מכאן בממוצע, ליתר דיוק.

ההר הזה הוא אולימפוס מוֹנְס (Olympus Mons), הר הגעש הענק של מאדים, המתנשא לגובה מסחרר של כ-21 קילומטר – כמעט פי 2.5 מגובה האוורסט (8.85 ק”מ), והפרט הגיאוגרפי הגבוה ביותר במערכת השמש, ככל שידוע לנו כיום (אם כי ריאסילביה שעל האסטרואיד וֶסְטַה בחגורת האסטרואידים עשוי להיות מעט גבוה יותר – לפי המידע העדכני גובה פסגתו בין 19 ל-22 ק”מ, וכמובן שיכולים להיות הרי ענק נוספים שטרם גילינו על גופים אחרים סביבנו).

מימדים שמאתגרים את הדמיון

כדי להבין את קנה המידה של אולימפוס מונס, צריך לחשוב בקנה מידה של כוכבי לכת. הר הגעש המאדימי מתפרש על פני שטח של כ-300,000 קמ"ר – שטח דומה לזה של צרפת כולה. רוחבה של הקלדרה (מעין מכתש) שבפסגתו, שנוצר מהתמוטטות תא המאגמה במרכז ההר, כ-80 ק"מ (קרוב לרוחב מדינת ישראל בנקודה הרחבה ביותר שלה, בין רצועת עזה לים המלח) ועומקה מגיע עד 3 ק”מ.

שיפועי ההר עדינים יחסית - בין 2 ל-5 מעלות בממוצע – מה שמאפיין הרי געש כמוהו. אילו הייתם מטפסים על מדרונותיו, לא הייתם מבחינים בעליה תלולה, אלא בהליכה מתונה ועדינה, שנמשכת למרחק אדיר. הבעיה היחידה: המסע הזה היה לוקח מספר ימים, והייתם מסיימים אותו בגובה שבו האטמוספירה של מאדים, שהיא כידוע דלילה ממילא, כבר כמעט ולא קיימת – אם כי אנחנו מעזים להניח שאם הייתם מגיעים לשם הייתם עטויים חליפת מאסקונאוט (נחשו מה המילה הזו אומרת), וזה לא היה מפריע לכם.

הר געש מעולם אחר

אולימפוס מונס הוא מה שמכונה "חרוט מגן" – סוג של הר געש שנבנה מהתפרצויות של לבה נוזלית יחסית, היוצרת מדרונות עדינים ומבנה רחב מאוד. הפעילות הגעשית שלו נמשכה מיליארדי שנים, כאשר שכבה אחר שכבה של לבה מוקשה הצטברו ליצירת המפלצת הזו.

מדענים מעריכים שהקלדרה הענקית שבפסגתו נוצרה לא מהתפרצות יחידה, אלא מסדרה של התמוטטויות מתחת לכיפת המאגמה העצומה. המבנה כל כך גדול, עד שמהחלל הוא נראה כמו צלקת ענקית על פני הכוכב האדום.

למה לא על כדור הארץ?

הסוד לגודל המסחרר של אולימפוס מונס טמון בהבדלים הפיזיקליים בין מאדים לכדור הארץ: כוח המשיכה במאדים הוא רק כ-38% מזה שאנחנו מכירים, מה שאומר שמבנים טבעיים יכולים להיבנות גבוה יותר בלי להתמוטט תחת משקלם העצמי. בנוסף, למאדים אין טקטוניקת משטחים פעילה – ה"מסוע" הגיאולוגי שמזיז בהדרגה יבשות וקרקע אוקיינוס על פני הכוכב.

על כדור הארץ, כאשר נקודה חמה (hot spot) בקרום הכוכב יוצרת הר געש, התזוזה המתמדת של המשטחים גורמת להיווצרות רכס של הרי געש, כשהמשטח נע מעל הנקודה החמה. הוואי היא דוגמה מושלמת לתהליך הזה. במאדים, בהיעדר תזוזת משטחים, הנקודה החמה פשוט המשיכה לשפוך לבה למקום אחד למשך מיליארדי שנים, ובכך יצרה את הענק הזה.

ענק רדום או פצצה מתקתקת?

השאלה המרתקת היא האם אולימפוס מונס עדיין פעיל. מחקרים של נאס"א וסוכנויות חלל אחרות מצאו עדויות לפעילות געשית יחסית עדכנית – במונחים גיאולוגיים. חלק מהלבה נראית בת כמה מיליוני שנים בלבד, דבר המעיד על כך שההר עלול להיות פעיל, או לפחות רדום.

גילוי זה מהווה אתגר למשימות עתידיות למאדים. פעילות געשית עלולה להוות סכנה למתיישבים עתידיים, אבל מצד שני גם הזדמנות – הרי געש לעיתים קרובות מציעים משאבים עשירים, ואפילו סביבות שיכולות לתמוך בחיים מיקרובאיליים.

המחקר הישיר של אולימפוס מונס הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר בחקר מאדים. גובהו הקיצוני אומר שהאטמוספירה בפסגה דקה במיוחד, מה שמקשה על נחיתה בטוחה של חלליות. רכבים שעסקו בחקר מאדים עד כה פעלו בדרך כלל באזורים נמוכים יותר ובטוחים יותר.

עם זאת, המדענים רואים באולימפוס מונס יעד מדעי מרכזי. מחקר שלו יכול לספק תובנות יוצאות דופן על ההיסטוריה הגעשית של מאדים, על האקלים העתיק של הכוכב, ואולי אפילו על הסיכויים לחיים על מאדים. סלעי הגעש השונים שהצטברו שם במשך מיליארדי שנים הם ספר פתוח של ההיסטוריה הגיאולוגית המאדימית.

עלייה בפרופורציות

כשאנחנו מסתכלים על האוורסט, אנחנו רואים את נקודת השיא של מה שכדור הארץ יכול להציע – אבל אולימפוס מונס הוא תזכורת לכך שהיקום מלא בפלאים שחורגים מכל מה שאנחנו מכירים. בעתיד, כשבני אדם יגיעו למאדים, אולימפוס מונס לא יהיה רק נושא מחקר אקדמי – אלא כנראה יהפוך לפסגה הבאה שאנשי האקסטרים יבקשו לכבוש כדי להוכיח שהאדם יכול לעשות הכל. אם כי, במקרה הזה נראה שעצם ההגעה למאדים תוכיח זאת טוב יותר מהליכה של כמה ימים על גבעה בקוטר של מאות קילומטרים.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)