בין "ירוק" לירוקים: נבלם פיתוח הרכבים הכי ידידותיים לסביבה

קונצרן הרכב הענק סְטֶלַנְטיס (חכו רגע, אתם כן מכירים אותו)הכריז אתמולעל פניית פרסה (סלחו לנו על כל כפלי הלשון מעולם הרכב, אבל באמת קשה להתאפק) היסטורית: הפסקת מיידית של פיתוח טכנולוגיית תאי דלק מימניים. מה זה בכלל ולמה זה כל כך דרמטי? נעזרנו בקלוד כדי להסביר.

הטכנולוגיה ה"ירוקה" באמת

נתחיל ברקע: רכבים מוּנעי מימן הם רכבים חשמליים, משום שתא דלק מימני הוא למעשה סוג של סוללה. מדובר בתא מלא מימן, שכאשר הוא בא במגע עם חמצן מהאוויר נוצרת תגובה כימית, שיוצרת חשמל.

התהליך אמנם מלווה בפליטות – אך מדובר באדי מים. תהליך הייצור של תאי דלק פולט הרבה פחות מזהמים בהשוואה לסוללות ליתיום-יון שעליהן מבוססים רכבים חשמליים רגילים. בנוסף, הוא אינו כרוך בכריית מינרלים נדירים – תעשייה מפוקפקת לכשעצמה. לכן, המימן נחשב לפתרון "נקי" יותר לאורך מחזור החיים של הרכב. אפילו בסוף המחזור, אין בעיית סילוק סוללות – אחד החסרונות המרכזיים של סוללות ליתיום.

מעבר לייצור, השימוש בתא מימן אמור גם להיות יעיל יותר עבור הנהגים – תאי המימן מתודלקים באופן דומה יחסית לתדלוק מנוע בנזין או דיזל, ולוקח דקות בודדות, לעומת כמה עשרות דקות לטעינת רכבים חשמליים מבוססי סוללות.

מכשולים טכניים

למרות היתרונות הסביבתיים, המציאות הטכנולוגית מסובכת הרבה יותר: התדלוק במימן מתגלה כמורכב ומסוכן משציפו המהנדסים. במבחנים של טויוטה, שמנסה לקדם תאי דלק מימניים כבר מאז שנות ה-90, מילוי מיכל מימן בלחץ גבוה של 70 מגה-פסקל ארך עד שבע דקות, והניסיון להשתמש בדלק קריוגני (כלומר מוקפא) דרש שמירת הנוזל בטמפרטורה של מינוס 253 מעלות צלזיוס, שיוצר עלויות וסיכונים.

צפיפות האנרגיה של המימן נמוכה משמעותית מדלק מסורתי, מה שמחייב מיכלים גדולים ומוגנים במיוחד. יתרה מזאת, תהליך הייצור של המימן הוא בלתי יעיל אנרגטית – גם כאשר משתמשים בחשמל ממקורות “ירוקים”. הבעיה הגדולה ביותר היא שהמימן המסחרי של היום מיוצר בעיקר מהידרוקרבונים באמצעות תהליכים עתירי אנרגיה, שרחוקים מלהיות ניטרליים פחמנית” (או, במלים אחרות, פולטים יותר פחמן מכפי שייחסך ע”י שימוש בתאי הדלק במקום ברכבים מבוססי דלקי מאובנים).

בין "ירוק" לירוקים

אבל השורה התחתונה של היצרנית הצביעה על כישלון השוק; רשת תחנות תדלוק מימן כמעט ולא קיימת, וההשקעות הנדרשות לבנייתה עצומות. בנוסף, מחירי המימן גבוהים באופן שהופך את הטכנולוגיה לבלתי תחרותית מול חלופות קיימות. סטלנטיס – שכעת נציין כי היא תאגיד-העל שהוקם ב-2021 על ידי שילוב בין פיג’ו ופיאט-קרייזלר, וכוללת גם את המותגים סיטרואן, אופל, אלפא רומיאו, ג’יפ, דוג’ ועוד ונכון לשנה שעברה היתה יצרנית הרכב החמישית בעולם במספר הרכבים שנמכרו – גילתה שהרכבים מונעי המימן נמכרים רק בעזרת תמריצים ממשלתיים חזקים, מה שמעיד על חוסר קיימות כלכלית.

ז'אן-פיליפ אימפַּארַאטוֹ, סמנכ"ל התפעול של סטלנטיס באירופה, הסביר את ההחלטה בכך ש"שוק המימן נותר מגמה נישתית, ללא סיכויי קיימות כלכלית לטווח הבינוני". הקונצרן החליט להפנות את המשאבים לפיתוח רכבים חשמליים והיברידיים מסורתיים יותר.

הביטול יגרור עימו עצירת הייצור המתוכנן של סדרת הרכבים המסחריים הקלים Pro One במפעלים בצרפת ובפולין, שהיו אמורים להיות מושקים ממש בחודשים הקרובים. למרות זאת, הקונצרן הבטיח שלא יהיו פיטורי עובדים, וצוותי המחקר והפיתוח יועברו לפרויקטים אחרים.

הצעד הזה מצביע על מגמה רחבה בתעשיית הרכב. למרות הפוטנציאל הסביבתי הגבוה, היצרנים בוחרים להתמקד בטכנולוגיות קיימות, ומפחיתים השקעות בטכנולוגיות עתידיות. עם זאת, השאלה החשובה היא האם זו רק דחייה זמנית של המהפכה הבאה, או שמא זה הקץ של חלום הרכב הירוק האולטימטיבי.