בקרוב אצלנו: לתושבי המדינה הזו נמאס מהרעש

ספרד נחשבת למדינה של חגיגות, פסטיבלים וחיי לילה תוססים, אך מאחורי התדמית הססגונית מסתתרת מציאות קשה עבור תושבים רבים, שמתמודדים עם רמות רעש בלתי נסבלות. התופעה הולכת ומחריפה במיוחד בחודשי הקיץ, כאשר המקומיים והתיירים כאחד מתחילים לבלות יותר ויותר בלילות, ויוצר סערת קולות שמשבשת את הסיכוי לישון בלילה.

תרבות הרעש

הסופר הספרדי איגנסיו פיירו תיאר לאחרונה בעיתון "אל פאיס" כיצד הרעש הפך לחלק בלתי נפרד מהזהות הספרדית. לדבריו, לספרדים יש כמות מילים לתיאור מסיבות כמו שלאסקימוסים יש מילים לשלג (מיתוס שהופרך לפני שנים, אגב). כאשר תיירים נכנסים לבר ספרדי מלא אנשים, הם עלולים לחשוב שמתרחשת שם מריבה, בגלל עוצמת הרעש.

הבעיה מתחדדת במיוחד בחודשי הקיץ, כאשר הטמפרטורות הגבוהות מעודדות אנשים לצאת למרפסות הברים, לפסטיבלים של קדושים פטרונים ולמצעדי גאווה עם מערכות הגברה וזיקוקים. בשכונות ההיסטוריות של מדריד, ברצלונה וולנסיה, שם בבתים רבים אין מזגנים ופתיחת חלונות חיונית לקירור, שנת לילה הגונה הופכת למשימה בלתי אפשרית ברעש הזה.

תרבות נגד עצמה

טוני פרננדס, ספר בן 58 שמתגורר מול בר בשכונת צ'ואקה המפורסמת במדריד, מספר ל-AFP על 15 שנות סבל מהרעש הלילי. "אם אתה מתעורר בקלות, זה בלתי אפשרי", הוא מסביר, ומודה שהוא חולם (עד כמה שאפשר לחלום בלי לישון) לעבור מהמקום בהקדם האפשרי. פרננדס מספר כיצד בביקוריו בפורטוגל הבחין בכך שהתרבות שם שונה לחלוטין – אנשים מדברים הרבה יותר בשקט.

עורכת הדין יוֹמַרה גרסיה, שמכהנת כנשיאת אגודת "יוּריסְטים נגד רעש", מספרת כיצד אנשים שמתמודדים עם הבעיה זוכים לתיוג כ"בכיינים", "אנטי-חברתיים" או "רגישים יתר על המידה". לדבריה, הזכות לפרטיות אישית ולשלווה בבית קודמת למה שנקרא "זכות לבידור", שלמעשה אינה זכות יסוד.

הפעולה המשפטית נגד הרעש מתרחבת הרבה מעבר לברים, ומוליכה לצמיחת אגודות נגד רעש ברחבי המדינה. קונצרטים באצטדיון ברנבאו של ריאל מדריד הושעו בעקבות תלונות תושבים, בעוד שמגרשי פאדל ופסטיבלים דתיים מעוררים גם הם זעם. התלונות הגיעו אפילו לחצרות בתי ספר בברצלונה, מה שהביא את הפרלמנט הקטלוני להכריז עליהן כפטורות מתקנות הרעש.

האנטיתזה לכל זה פועלת בלב מדריד, בדמות "מרכז השקט" של המסדר הדומיניקני, המציע מקום מקלט לכ-50 משתמשים שבועיים. בעת פתיחתו ב-2011 המקום נחשב למוזר ואף מיותר – אך כיום הולכת ומתרחבת המגמה להציע לספרדים מקומות שבהם יוכלו ליהנות משקט.

אנה כריסטינה ריפּוֹל, מורה לפילוסופיה שיוצאת להפסקות מהרעש במרכז השקט, מאמינה שהיחס לרעש בספרד לא השתנה מאוד. "אני לא חושבת שיש מודעות", היא מספרת, ונזכרת כיצד נוסעים ברכבת התחתית כעסו כשביקשה מהם להנמיך את המוזיקה הרועשת מהטלפון. היא מוסיפה: "יש אפילו אנשים שאומרים לך: 'זו ספרד'".

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)