מלחמות הסטרימינג: כמה עולה לנו המהפכה בטלוויזיה?

השוק הישראלי עובר בשנים האחרונות מהפכה בצריכת התוכן הטלוויזיוני. מה שהתחיל כמעבר מהטלוויזיה המסורתית לשירותי הזרמה אינטרנטיים, הפך לחזית מורכבת בין מספר רב של שירותים המתחרים על תשומת הלב והארנק של הצרכנים הישראלים.

כמה שירותים צריך כדי לראות כמה תוכניות?

השירותים הגלובליים, כמו נטפליקס, דיסני+ ואמזון פריים וידיאו, מציעים בישראל ספריות תוכן עצומות (לפחות בשני המקרים הראשונים – לאמזון אין פה היצע משמעותי, ולכן גם כמעט אין ישראלים שצופים בשירות) ותקציבי הפקה אסטרונומיים. נטפליקס, שפרצה לכאן ראשונה (ינואר 2016, ליתר דיוק), הצליחה לבנות בסיס משתמשים נאמן, אך פחות משנה אחריה הצטרפה אמזון, עם הפקות הענק שלה (שרובן לא ממש מצליחות, כמו "טבעות הכוח", אבל כן מושכות המון תשומת לב), וב-2022 הצטרף דיסני+, שקורץ במיוחד להורים עם תכני החברה לילדים. בשנים האחרונות החלה גם יוטיוב לגבות דמי מנוי ממי שרוצה ליהנות ממנה (כלומר, בלי מאה פרסומות שמקיפות כל סרטון שבו מנסים לצפות).

השירותים המקומיים, כמו סלקום TV, סטינג (ופרטנר, שהוא כיום מיתוג מחדש של סטינג) ו-FREETV של קשת הצליחו לחדור לשוק בזכות יתרונות ייחודיים: סלקום TV ופרטנר TV מנצלות את הכוח של חברות התקשורת הגדולות, סטינג רוכבת על הוותק של יס שהספיקה לבנות מאגר אדיר של תכני מקור, ו-FREETV מנצלת את מאגר תכני הזכיינית המצליחה בארץ.

מי שרוצה ליהנות מסוגים רבים של תכנים, צריך לשלם על מספר שירותים:

השירותים הגלובליים מתחילים מכ-30 שקל לחודש לחבילה הבסיסית עם פרסומות בנטפליקס, דרך 40 שקל לנטפליקס בלי פרסומות ו-45 לדיסני+ ועד 70 שקל לנטפליקס פרימיום ב-4K.

בשירותים הישראלים התמונה מורכבת יותר: FREETV עולה 45 שקלים לחודש; החבילה הבסיסית של סטינג 50 שקל לחודש; וסלקום TV, פרטנר TV ו-NEXT של הוט מתחילים מ-70 שקלים לחודש. עם זאת, כל השירותים מלבד פריטיוי מוצעים ללקוחות במסגרת “באנדלים” – חבילות שמשלבות מספר שירותי תקשורת במחיר שמהווה הנחה על כל אחד מהם.

לאור כל זה, משפחה ישראלית ממוצעת שרוצה לצפות בתוכן מגוון מוצאת עצמה משלמת בין 150 ל-300 שקל בחודש על שירותי הזרמה שונים. המחיר הזה לא כולל את עלות האינטרנט הנדרש לצפייה (וכאמור, מהווה חלק מהבאנדלים של חברות התקשורת), שמוסיף עוד 100-200 שקל לחודש. בסך הכל, משפחה ישראלית בעידן "מהפכת הסטרימינג" עשויה לשלם בפועל יותר מכפי ששילמה עד אמצע העשור הקודם על הוט או יס.

הבעיות בפיצול תוכן

המלכודת של עידן הסטרימינג, בעיקר בישראל, טמונה בקושי למצוא שירות בודד שיספק את כל המשפחה:

נטפליקס ודיסני+ מציעות תכני VOD רבים, אך התכנים המקומיים נעולים ברובם לצפייה מישראל (למשל, "פאודה" עולה לנטפליקס בישראל באיחור של שנה, מפני שזה ההסכם של יס עם נטפליקס), ואין בהן ערוצי טלוויזיה וחדשות שאנחנו בישראל מחוברים אליהם ישר לוורידים מגיל 13 ומעלה;

וכל אחד מהשירותים הישראלים כולל את כל הערוצים החיים, אך רק חלק מתכני ה-VOD (בד"כ בעיקר תכני המקור של החברה שלה הוא שייך), וכמעט ללא תכנים לילדים (כאן דיסני בת המאה וכמעט שתיים נהנית ממונופול של ממש).

הצרכנים מוצאים עצמם עוברים בין שירתים, משלמים על כמה במקביל ונאלצים לעבור בין אפליקציות שונות לצפייה בתכנים דומים. הדבר מוביל גם לעלייה בפיראטיות. צרכנים מתוסכלים מריבוי השירותים והעלויות, ופונים לאלטרנטיבות בלתי חוקיות, מה שפוגע בענף כולו.

פתרונות "חכמים"

חלק מהצרכנים בישראל פיתחו אסטרטגיות אופייניות למדי למדינה שבה "פראייר" היא הקללה האיומה ביותר להתמודדות עם מלחמת הסטרימינג: רבים מחליפים בין שירותים לפי תזמון תכנים מועדפים, נרשמים לחודש או חודשיים, צופים בתוכן הרצוי ומבטלים את המנוי. אחרים משתפים מנויים עם בני משפחה או חברים, למרות האיסורים על כך בתקנוני השירות.

בעתיד הקרוב, עלול המצב להחמיר: גופים רבים שוקלים לפתוח שירותי סטרימינג משלהם, וכך, בעתיד הלא רחוק, ייתכן שנצטרך לשלם בנפרד על ערוצי ספורט, ערוצי חדשות, ותכני VOD של חברות הפקה שונות. השאלה היא האם הצרכנים יכולים לעמוד בעלות הגוברת, או שהשוק יגיע לנקודת שבירה ויצטרך להצטמצם מחדש.

הגוף היחיד שיכול להיחשב ליוצא דופן הוא תאגיד השידור הישראלי, המוכר לכולנו בשם "כאן". מצד אחד, הוא חלק מהבעיה - גם הוא השיק שירות סטרימינג משלו, ומבקש מאיתנו לפחות פעם בכל תוכנית להוריד עוד אפליקציה נפרדת לתכנים שלו. מצד שני, הוא הגוף היחיד שהאפליקציה שלו חינמית לחלוטין, בלי פרסומות מעצבנות, ועם כמות תוכן אדירה שרק גוף בעל תקציב ממשלתי יכול להרשות לעצמו.

פתרון אפשרי שעשוי לעבוד בלי לגרום למשבר בשוק הוא יצירת חבילות משולבות וגמישות יותר עבור הצרכנים. כאן המקום לחשוף שיצרניות הטלוויזיה הגדולות בעולם פועלות מאחורי הקלעים כבר שנים (ואנחנו מתכוונים ליותר מ-10) כדי לבנות מודל חדש, שבו משתמשים יוכלו לחפש ישירות ממסך הבית של הטלוויזיה, בלי אפליקציות, את כל התכנים הזמינים מכל השירותים השונים, ולשלם בכל רגע על התוכן הספציפי שבו הם רוצים לצפות. השאלה הגדולה היא האם זה יבשיל אי פעם ויהפוך להרגל, או שנמשיך לסבול מהצורך לקפוץ בין אפליקציות ולשלם על כל אחת מהן בנפרד.

(הכתבה נכתבה בסיוע קלוד)