במרחק שעה מישראל: הפרויקט החלומי שעלול להרוס את כל האזור

כבר מעל מאה שנה, מדענים ואנשי חזון חולמים על מיזם גרנדיוזי שיוכל לשנות את פני המדבר המערבי במצרים, ולהחיות אזורים שסבלו מצחיחות קיצונית במשך אלפי שנים. פרויקט שקע קטארה, שמתכנן להציף את השקע הענק במערב מצרים במי הים התיכון, נחשב לאחד המיזמים ההנדסיים השאפתניים ביותר בעולם. אולם, מאחורי החזון המדהים מסתתרות סכנות סביבתיות שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך למערכות אקולוגיות עדינות ולאזורים חקלאיים נרחבים. נתנו ל-ChatGPT ולקלוד משימה לנתח את הפרויקט ואת התוצאות האפשריות שלו.

שקע קטארה: התופעה הגיאולוגית הייחודית

קודם כל, נסביר מהו שקע קטארה. מדובר באחד המקומות הנמוכים ביותר על פני כדור הארץ שאינם מכוסים מים – השקע, השוכן כ-300 קילומטר דרומית-מערבית לאלכסנדריה, יורד בחלקים מסוימים עד 133 מטר מתחת לפני הים (כמעט שני שלישים של ההפרש בין פני הים לשפת הכינרת), ופרוש על שטח העולה על 19,600 קמ"ר – שטח של כשני שליש ממדינת ישראל כולה (וזה אם כוללים בשטח מדינת ישראל את כל שטחי המחלוקת מול שכנינו – יו”ש, הגולן ועזה). השקע נוצר מתהליכי שחיקה ארוכי שנים, ומאופיין בקרקע מליחה וצחיחות חריגה.

בתנאים הנוכחיים, האזור כמעט בלתי מיושב וחסר מקורות מים. הטמפרטורות הקיצוניות והתנאים הקשים הפכו אותו לאחד המקומות השוממים ביותר על פני כדור הארץ.

החזון האוטופי: המדבר יהפוך לבריכה ענקית

הרעיון המקורי, שעלה לראשונה בתחילת המאה ה-20 ע”י אלברכט פנק הגרמני, נראה פשוט מבחינת ההיגיון, גם אם דורש עבודה רבה לביצוע: לחפור תעלה או מנהרה מהים התיכון לשקע קטארה ולאפשר למים לזרום פנימה, תוך יצירת אגם מלאכותי ענק.

הפרויקט מבטיח יתרונות מרשימים: ייצור חשמל הידרו-אלקטרי מתנועת המים בסכרים שיוקמו לאורך התעלה, יצירת מיקרו-אקלים נעים יותר בזכות הלחות שתיווצר מנוכחות המים, פיתוח תיירות ואפילו ייצור מלח ושטחי דיג.

בעשרות השנים האחרונות, מצרים חזרה ובחנה את הפרויקט השאפתני כפתרון פוטנציאלי למגוון בעיות כלכליות וחברתיות. המיזם התאים להתקדמות הטכנולוגית ולצרכים האנרגטיים הגדלים של המדינה, ולעובדה ששכנותיה מדרום שואבות יותר ויותר מים ממקורות הנילוס ומסכנות אותה באיבוד מקור המים שלאורכו חיים 90% מאוכלוסיית המדינה.

הסכנות הסביבתיות: מחיר כבד לחזון

עם זאת, הפרויקט ליצירת נווה המדבר הענק טומן בחובו לא מעט בעיות וסכנות:

הרס מערכות אקולוגיות ייחודיות

המערכת הצחיחה הקיימת בשקע קטארה מאוכלסת חיות בר וצמחיה שהתפתחה במשך אלפי שנים לתנאי המדבר הקיצוניים. הצפה פתאומית של האזור תגרום להכחדה מיידית של מינים רבים של פרחים וחיות מדבריות נדירות. יצורים המותאמים לצחיחות קיצונית לא יוכלו להתמודד עם המעבר למציאות של מים מלוחים.

הנזק הזה בלתי הפיך, והמינים שייעלמו לא יוכלו לחזור ולאכלס את בתי הגידול הייחודיים שלהם.

זיהום הקרקע ומי התהום

החדרת מים מלחים מהים התיכון לשקע תגרום לבעיית מליחות רצינית. המלחיות תחדור לקרקעות הסמוכות ותזהם את מי התהום המתוקים באזור. נאות מדבריות ומקורות מים מתוקים, שמשמשים את מעט התושבים במחוז מטרוח ובירתו מַרְסַא מַטְרוּח, שנמל התעופה שלה נמצא במרחק של 725 ק"מ ומעט יותר משעת טיסה מנתב"ג (כך שהיא עשויה להיות יעד לוהט לישראלים במקרה של הפיכה לאתר תיירות משמעותי), עלולים להיפגע ולהפוך לבלתי שמישים.

התהליך הזה יכול גם לפגוע בחקלאות באזורים סמוכים, ולהזיק לקהילות בדואיות שתלויות במקורות מים טבעיים.

שינויי אקלים אזוריים וכלל-עולמיים

יצירת מאגר מים ענק באזור מדברי צחיח תשפיע באופן דרמטי על דפוסי הטמפרטורה והלחות המקומיים. העלייה בלחות האטמוספרית עלולה לגרום לשינויים לא צפויים כמו ערפל מוגבר, ושינויי בכיווני הרוח ודפוסי הגשמים באזור כולו.

השינויים הללו עלולים להשפיע על מערכות חקלאיות ואקולוגיות במרחק של מאות קילומטרים מהאזור ולהוביל להשפעות לא רצויות על אזורי מגורים ומשק מרוחקים – כולל בישראל, שעבדה שנים בזריעת עננים כדי להבטיח פה כמות גשם מספקת לחקלאות המקומית.

יצירת ביצות מלח רעילות

בתנאי החום המדברי הקיצוני, מי הים יתאיידו במהירות, וייצרו הצטברות של ביצות מלח או בריכות מלח רעילות, שיכולות להפוך למזיקות. התהליך יידרוש שאיבת מים מתמדת מהים התיכון כדי למנוע זאת, מה שיפגע ביכולת הפרויקט להיות בר-קיימא, ויוצר סכנה לזיהום נוסף ולפגיעה בים התיכון כולו.

הצטברות המלח עלולה לגרום לתופעות רעילות, המזיקות לבני אדם ובעלי חיים באזור.

פלישה של מינים ימיים

התעלה המלאכותית שתחבר את הים התיכון לשקע תוכל לאפשר לבעלי חיים ימיים להגר פנימה, לאזור שלא נועד עבורם. תופעת הפלישה הביולוגית הזו עלולה לגרום לשיבושים נרחבים במערכת האקולוגית המלאכותית החדשה, כולל פריחת אצות מזיקות או שינויים במאזן המים.

הדבר עלול לייצר בעיות בלתי צפויות, שיצריכו התערבות אנושית מתמדת לשמירה על איזון.

המחיר האמיתי והתשתית הנדרשת

פרויקט בהיקף כזה ידרוש הקמת תשתית ענקית – מאות קילומטרים של תעלות או מנהרות, תחנות שאיבה ותשתיות פיקוח. תהליך החפירה והבנייה יגרום לעלייה דרמטית בפליטות פחמן באזור בטווח הקצר, ויגדיל את טביעת הרגל הפחמנית של המדינה בשנים הקרובות.

יישום המיזם יפגע ככל הנראה בקהילות מקומיות, שיאולצו לעבור מבתיהן, ואתרים בעלי ערך תרבותי או ארכיאולוגי עלולים להיפגע או ליהרס.

חזון או סיוט?

למרות הפתרונות המבטיחים שמציע המיזם, מחקרים מודרניים מלמדים שמחיר הסיכונים הסביבתיים עלול להיות הרסני. החוקרים הבינלאומיים המובילים מדגישים כי בלי אמצעי הגנה סביבתיים נוקשים, הנזקים עלולים לעלות על היתרונות. השאלה הנשאלת כעת היא האם מצרים תיקח את הסיכון ותצא לפרויקט האדיר, או תנסה פתרונות מעט פחות קיצוניים אבל גם פחות מלהיבים?