האם העברית בסכנת הכחדה? המילים שנעלמו, ואלו שהחליפו אותן

בשנת 1948, כשנוסדה מדינת ישראל, אליעזר בן יהודה כבר היה מת כ-25 שנה, אך נראה שחזונו להחיות את השפה העברית הושלם: לראשונה זה מעל 1,800 שנה היתה בעולם מדינה ששפתה הרשמית המדוברת היא עברית, בגרסה מודרנית אך עם קשר ישיר לשפת התנ"ך.

כיום, 77 שנים אחר כך, נראה שהגלובליזציה פגעה בהגשמת החזון: השפה העברית עוברת תהליך של הידלדלות, במיוחד בקרב הדור הצעיר. מילים שהיו חלק טבעי מהשפה הישראלית לפני דור נעלמות, ואוצר המילים של הישראלי הממוצע מתכווץ בקצב מדאיג לטובת מילים באנגלית שמתגנבות לשיח בחסות הצפייה ביוטיוב ובטיקטוק. קלוד עזרה לנו להיזכר בכמה מילים שחבל לוותר עליהן.

הנתונים המדאיגים

ספרשנערך ופורסם ב-2022 ע"י קבוצת חוקרים, בהובלת כלת פרס ישראל לחקר הבלשנות לשנת 2022 פרופ' (אמריטה) רות ברמן ובהשתתפות החוקרים אליצור דטנר, איתן גרוסמן, יעל רשף וברכה ניר (השניים הראשונים מטעם אונ’ ת"א, השניים שאחריהם מטעם העברית וניר מטעם אונ’ חיפה), חושף תמונה מדאיגה: אוצר המילים הפעיל של בני נוער ישראלים (14-18) הצטמצם ב-23% בעשור הקודם. מילים כמו "מעונן", "אומדן", "מהדרין", "חריג", "נפיץ" או "מופלג" כמעט נעלמו משימוש יומיומי.

מילים נעלמות, תחליפים צצים "אאוט אוף דה בלו"

המחקר שעליו התבסס הספר כלל 1,200 נבדקים מגילאי 16-65, שהתבקשו להסביר את משמעותן של 150 מילים עבריות "קלאסיות". התופעה החמורה ביותר היא החלפת מילים עבריות בפסוקיות ארוכות יותר, או באנגלית. במקום "הוא מתלבט", צעירים אומרים "הוא לא יודע מה לעשות". במקום "זה מסובך", הם אומרים "זה קומפליקייטד".

כצפוי וכפי שהזכרנו למעלה, התוצאות הראו פערים דרמטיים בין הדורות.

מילים שמבינים רק 12% מבני הנוער (לעומת 89% מבני 50+):

• מעונן(מכוסה בעננים);
• מהדרין(ברמה גבוהה במיוחד);
• נסער(סוער, לא רגוע);
• מופלג(קיצוני, יוצא דופן).

מילים שהוחלפו לחלוטין בביטויים באנגלית:

• "אומייגד" ו"וואו" במקום "מדהים" (או, יותר גרוע: "מד-אים" או "מדים");
• "אוקיי" במקום "בסדר" או "מסכים";
• "קול" במקום "מעניין" או "נחמד".

הגורמים לשינויים

מספר גורמים מתכנסים ליצירת התופעה:

דומיננטיות האנגלית:רשתות חברתיות, טלוויזיה, ומוסיקה, שמגיעות בעיקר באנגלית, יוצרות לחץ תרבותי להשתמש במילים באנגלית גם בעת דיבור בעברית.

פישוט החינוך:תכניות הלימוד מתמקדות בהעברת מידע, ופחות בהעשרת אוצר המילים. מורים רבים מעדיפים להשתמש במילים "פשוטות" כדי להבטיח הבנה.

התרבות הדיגיטלית:כתיבה מהירה ברשתות חברתיות יוצרת נטייה להשתמש במילים קצרות ופשוטות. 280 תווים בטוויטר לא משאירים מקום לביטויים עשירים בשום שפה, וגורמים להידלדלות בהיכרות עם פתגמים לטובת דימויים קצרים ושטחיים.

המחיר התרבותי

ההשלכות חורגות מהתחום הלשוני. כפי שיודע להסביר כל בלשן, שפה מעצבת את החשיבה. ילד שלא יודע מה זה 'מעונן' או "סוער" יתקשה לתאר רגשות מורכבים. אוצר המלים שלנו הוא הדרך שלנו לבטא את עצמנו, להבין ספרות ואפילו לתאר לרופא איזה סוג של כאב אנחנו מרגישים.

התופעה משפיעה גם על הבנת טקסטים היסטוריים. לדאבוננו, מחקרים ותוצאות מבחנים מראים שבני נוער מתקשים להבין את התנ"ך, ואפילו טקסטים של אבות המדינה וכתבות מעיתונים שיצאו לאור כשהוריהם היו בגילם.

מה עושים?

האקדמיה ללשון העברית מנהלת מאבק מתמשך לשמירה על הישגי בן יהודה – אם כי בכיריה מודים שוב ושוב כי היא אינה "משטרת שפה", ומה שיקבע בסופו של דבר הוא לא מה יגידו האקדמאים, אלא איך ידברו האנשים (מומלץ מאוד להאזין לפרקי הפודקאסט "קולולושה" של ירעם נתניהו עם בכירי האקדמיה, כמושניהפרקיםעם ד"ר גבריאל בירנבאום,הפרקעם הנשיא בדימוס פרופ’ משה בר אשר והפרקהאחרון עם ד"ר רות אלמגור-רמון). כך, למשל, האקדמיה מפרסמת את "מילת השבוע", מעין מדור שמתחקה אחר מקורותיהן של מילים שונות; ומפיצה את הבשורה ברשתות החברתיות באמצעות היַצְגָנִית (פרזנטורית) המוצלחת מאוד שלה, דורין מנדל.

במקביל, גם אנשים שאינם קשורים ישירות לאקדמיה ממשיכים לקדם את השימוש בעברית הישראלית השורשית; כך, למשל, ד"ר אבשלום קור ממשיך להגיש את פינתו הרדיופונית, “באופן מילולי", מדי יום לפני חדשות 16:00 בגלי צה”ל, שלה אפשר להאזיןגם כאן(כולל הפינה של היום, עוד לפני השידור ברדיו); רוביק רוזנטל מפרסם מדי שבוע באתר האינטרנט שלו את הטור "הזירה הלשונית", שהיה עד לפני עשור חלק מ"מעריב"; ונתניהו, שהפודקאסט שלו הוזכר קודם, מפרסם ב"עכשיו מגזין" של ערוץ 14 מדור לניתוח מילים וביטויים רלוונטיים, בנוסף לבלוג "לשוניאדה" ולסרטונים שהוא מפרסם ברשתות החברתיות.

דור הסבים כמציל השפה

באופן מפתיע, גם מיזמים שנועדו בכלל למטרות אחרות מתגלים ככלים יעילים במיסיון העברי; פרויקט "סבתות מספרות סיפור", מביא נשים פנסיונריות לגני ילדים לספר סיפורים על חייהן. בתוך הסיפורים, מדווחות משתתפות כי הילדים נחשפים למילים שהוריהם כבר לא משתמשים בהן, שואלים ומתעניינים, וכך שומעים לא רק איך נראו החיים כאן לפני כמה עשרות שנים, אלא גם איך נשמעה העברית לפני שהאינטרנט השתלטטטטטט.

האם יש עתיד לעברית עשירה?

הפרוגנוזה – סליחה, האבחון – מעורב; מצד אחד, הגלובליזציה והדיגיטציה ממשיכות להשפיע על השפה. מצד שני, מודעות גוברת לחשיבות השמירה על עושר לשוני יוצרת תנועה נגדית. למזלנו, העברית כבר הוכיחה יכולת יוצאת דופן לקום לתחייה – אבל כמו כל דבר אחר בחיים (ובכתבה), זה קומפליקייטד.