הביטוי הישראלי הידוע "אם לסבתא היו גלגלים" משמש בדרך כלל לביקורת על התעסקות אובססיבית בהנחות לא מציאותיות. אולם, מה אם ננסה לבחון ברצינות את השאלה: האם יכול להיות שהאבולוציה תוביל אי פעם לכך שלבני אדם יהיו גלגלים? ומה היו ההשלכות של שינוי כזה? קלוד קיבלה את המשימה לחקור בשבילנו את האפשרות הזו.
מדוע הטבע "נמנע" מגלגלים
על פני מיליוני שנות אבולוציה, שום יצור חי לא פיתח גלגלים ביולוגיים אמיתיים לתנועה. הסיבה לכך טמונה בכמה אתגרים ביולוגיים בסיסיים שלא ניתן לפתור בקלות.
הבעיה המרכזית היא בעיית החיבור הביולוגי; גלגל אמיתי חייב להסתובב בחופשיות מלאה סביב ציר. איך מזרימים דם, חומרי הזנה ומידע עצבי לחלק גוף שמסתובב חופשי? ברגל רגילה, כל התאים מחוברים למערכת הדם והעצבים דרך רקמות רציפות. בגלגל, החיבור הזה היה נקרע מייד עם הסיבוב הראשון.
בנוסף, גלגלים דורשים משטח חלק ומישורי יחסית כדי לתפקד ביעילות. ברוב הסביבות הטבעיות – יערות, הרים, ביצות ומדבריות – רגליים מספקות יתרון ברור על פני גלגלים. הן מאפשרות טיפוס, קפיצה, שחייה ותמרון בשטח משונן.
התרחישים האבולוציוניים התיאורטיים
נניח בכל זאת שהאבולוציה הייתה "פותרת" את הבעיות הטכניות הללו. אולי באמצעות מערכת של כדוריות זעירות במקום חיבור רציף, או רקמה מיוחדת שמתחדשת כל הזמן. במקרה כזה, בני האדם ה"גלגליים" הללו היו זקוקים לכמה התאמות נוספות:
- שלד ושרירים מותאמים: מבנה הגוף היה צריך להשתנות כדי לתמוך בגלגלים, להפעיל אותם ביעילות ולנסוע ביציבות (מה שכנראה היה כרוך בהתכופפות או בשינוי מוחלט של צורת הגוף לכזו שבה אנחנו נוגעים בקרבא בשני “צירים” כמו מכונית, ולא בציר אחד כמו סגוויי). השרירים היו צריכים להתפתח להפעלת תנועה סיבובית במקום להליכה.
- מערכת ניווט חדשה: המוח היה צריך להתאים לשליטה בתנועה סיבובית, מה שדורש עיבוד מרחבי שונה לחלוטין מהליכה על שתי רגליים.
- יכולות תיקון עצמי: גלגלים ביולוגיים היו זקוקים ליכולת חידוש וריפוי מתמדת, הרבה יותר מרגליים רגילות, בגלל הבלאי המהיר של גלגלים.
ההשלכות החברתיות והטכנולוגיות
אם בני אדם היו מפתחים גלגלים, כל ההיסטוריה האנושית הייתה נראית אחרת.
- פיתוח ערים: יישובים היו נבנים בעיקר במישורים, עם דגש על דרכים חלקות ומישוריות (אם כי כרגע נראה שהאנושות ממילא חותרת לכך). הרים ואזורים הרריים היו נשארים בלתי מיושבים, או מיושבים באופן מינימלי.
- טכנולוגיית תחבורה: האם היינו בכלל ממציאים את הגלגל כטכנולוגיה, או שהיינו מתמקדים בטכנולוגיות אחרות לחלוטין? אולי היינו מפתחים מוקדם יותר טכנולוגיות מעוף או תחבורה אווירית.
- ספורט ותרבות: משחקי כדור היו נראים שונים לחלוטין (אין טעם לשחק כדורגל אם אין רגל. כדורסל, לעומת זאת, הוא משחק מדהים גם על גלגלים, כפי שיעידו כדורסלנים פראלימפיים וכל מי שצופה בהם באופן קבוע). ריקוד, אמנויות לחימה ופעילויות פיזיות היו מבוססים על עקרונות סיבוב ותנועה מעגלית.
בעיות פרקטיות
גם אם נתעלם מהאתגרים הביולוגיים, לחיים עם גלגלים היו בעיות יומיומיות רבות: האנושות היתה נאלצת למצוא תחליף למדרגות, להמציא תנוחות חלופיות לשחייה ושינה, למצוא דרך להתמודד עם תנועה בתנאי חול, בוץ או שלג וכן הלאה. אפילו ללמד תינוקות לנוע היה אתגר שונה לחלוטין אם היינו צריכים ללמד אותם לשלוט על מהירות של גלגלים במקום פשוט ללמד אותם לעמוד וללכת בלי ליפול.
אולי לסבתא (ולנו) לא כל כך כדאי, בעצם
רוב הפעילויות האנושיות הבסיסיות דורשות דיוק, איזון ויכולת תמרון שרק רגליים נפרדות יכולות לספק. גלגלים מעולים לתנועה מהירה בקו ישר על משטח חלק, אבל מוגבלים בכל שאר ההיבטים. לכן, מנקודת מבט אבולוציונית, הסיכוי שבני אדם יפתחו אי פעם גלגלים ביולוגיים הוא כמעט אפס. האתגרים הטכניים, הביולוגיים והסביבתיים פשוט גדולים מדי. הרגליים שלנו הן פתרון אבולוציוני מעולה, ששימש את החיים על פני כדור הארץ מזה מאות מיליוני שנים, וימשיך לעשות זאת.
אבל תרגיל החשיבה שהשאלה הזו מעוררת מספק הזדמנות מעולה לבחון הנחות יסוד ולהעריך מחדש את ה"גאונות" של האבולוציה – איך היא פותרת בעיות מורכבות בדרכים שלפעמים נראות פשוטות, אבל למעשה הן מתוחכמות להפליא – ואת חלקנו בשיפור החיים על ידי המצאת כלים שעדיף לנו שיישארו חיצוניים מאשר לחכות שהטבע יפתח בעצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו