יש לכם מחשב ישן של אפל? החברה הורגת אותו בשנה הבאה. זה הפתרון

אפל הכריזה אמש על סיום התמיכה במחשבי מק המבוססים על מעבדי אינטל – כלומר, כל מחשבי המק עד 2020. גרסת MacOS הממוספרת כ-26 (שם קוד Tahoe), ומיועדת להיות הגרסה שתרוץ על מחשבי אפל בשנת 2026, תהיה העדכון האחרון למחשבים אלה, ואחריו הם לא יקבלו יותר עדכונים מהחברה. בכך תם רשמית עידן מחשבי המק מבוססי שבבי אינטל, שהחל עם נטישת שבבי IBM ב-2005-2006, וכעת החברה תתמוך אך ורק במכשירים עם שבביה שלה, שאת פיתוחם מנהל הישראלי ג’וני סרוג’י.

ההכרזה משפיעה על משתמשים רבים שמחזיקים עדיין במחשבים (המעולים) שלה משלהי העשור הקודם עם שבבי Core i5 ו-Core i7 של אינטל. הצעד הזה מעמיד אותם בפני דילמה: לשדרג למחשב חדש עם Apple Silicon, שמחירו גבוה להחריד, או לחפש חלופות שיאפשרו להמשיך ולהשתמש בחומרה הקיימת, שמלבד יישומי גרפיקה ובינה מלאכותית יכול לעמוד בכל מטלות היומיום של האדם הממוצע. נעזרנו בגרוק כדי להציג בפניכם פתרון אחד שלא מעט משתמשי Windows כבר גילו לאחרונה – כולל היוטיובר פיודיפיי, כפי שסיפרנו אתמול.

למה זה טוב?

נתחיל מהסיבות למעבר של אפל משבבי אינטל לחטיבת Apple Silicon: המעבר, שהוכרז ב-2020 והושלם עם השקת מחשבים תואמים מכל הסדרות של אפל עד 2023, נועד להבטיח ביצועים גבוהים וצריכת אנרגיה נמוכה, בזכות השליטה של אפל על כל תהליך הפיתוח – מה שלא היה אפשרי כל עוד השתמשה בשבבים של חברה חיצונית.

אמנם, המחשבים החדשים אכן מגשימים את רוב ההבטחות של אפל, אך הם גם יקרים להחריד ולא מתאימים למפתחים, למשל, שצריכים להריץ סביבות Windows או Linux לבדיקות תוכנה על השבבים האלה, שמערכות ההפעלה הללו עדיין לא תומכות בהם. גם בסביבת מק, לא כל התוכנות כבר הועברו באופן מושלם לתמיכה בשבבים החדשים, כך שייתכן שכמה משתמשים עם צרכים נישתיים מסוימים ימצאו את עצמם בין הפטיש לסדן.

הפתרון: לינוקס

אמנם, משפחת מערכות ההפעלה בקוד פתוח שהמציא לינוס טורבאלדס פחות מתאימה כרגע למחשבים חדשים של אפל (אם כי כמה וכמה מפתחים עובדים על פרויקטים להתאמה שלהם, ומתקדמים בקצב לא רעף ובראשם Asahi Linux) – אבל למחשבי המק עם שבבי אינטל הן מתאימות מאוד. זאת בזכות התמיכה המאוד רחבה של לינוקס בחומרה מסוגים שונים – לא רק מעבדי אינטל, אלא גם מעבדי ARM (הטכנולוגיה שעליה מבוססים השבבים של אפל עצמה), PowerPC (השבבים הישנים של IBM) ו-RISC-V (שבבים המותאמים לשימושים מסוימים). התמיכה הזו היא ההבדל המרכזי בין לינוקס לשתי המתחרות של החברות המסחריות הגדולות בעולם – לכל אחת מהאחרונות יש רשימת דרישות ספציפית, בעוד בלינוקס אפשר למצוא גרסה מתאימה כמעט לכל מכשיר, מהמחשב המתקדם ביותר ועד מכשירי טטריס משנות ה-90.

עבור מחשבי מק עם שבבי אינטל, התמיכה בלינוקס כמעט מלאה, עם כלים כמו VMware Fusion, Parallels Desktop ו-VirtualBox שמאפשרים וירטואליזציה או התקנה ישירה (dual-boot) של הפצות לינוקס. בנוסף, הפצות שונות תומכות באופן מלא בארכיטקטורת x86-64 (זו ששבבי אינטל משני העשורים האחרונים), מה שמבטיח תאימות עם מלאה, כולל דגמים עם שבב האבטחה T2, באמצעות פרויקטים כמו T2Linux.

לינוקס מציעה גם יתרונות נוספים, שאותם ציינו בכתבה מאתמול שכוונה למשתמשי Windows: היא חינמית, כך שהיא חוסכת בעלויות; היא פתוחת-קוד ומודולרית, מה שאומר שהמשתמש שולט על החוויה שלו באופן מלא; מאפשרת להתאים את הביצועים לחומרה שברשותכם; אינה משתפת מידע עם חברות; סובלת מפחות וירוסים ותקריות אבטחה (אם כי, כפי שציינו כבר, הסיבה לכך אינה בהכרח שהיא טובה יותר, אלא שכרגע היא לא מספיק גדולה כדי להצדיק מאמצים מצד האקרים למצוא בה פרצות); ויכולה לגרום למחשבים ישנים יחסית לעבוד למשך שנים רבות ללא בעיות.

לא מושלם, אבל עדיף על גריטה

למרות היתרונות, המעבר ללינוקס דורש גם כמה פשרות – במיוחד ממשתמשי מק, שרגילים לממשק האחיד של אפל ולאינטגרציה ההדוקה עם האקוסיסטם של החברה, שמאפשר סנכרון עם הענן שלה, שליחת הודעות דרך אפליקציית iMessage, העברת שיחות ותכנים אחרים בין האייפון למחשב ברגע ועוד. לינוקס אמנם מציעה חלופות כמו KDE Connect, אך הן דורשות התרגלות לצורה שונה של קישור בין המכשירים. בנוסף, תוכנות מסוימות, כמו כל תוכנות אדובי, אינן זמינות בלינוקס, אם כי כלים כמו Wine (המאפשרת להריץ את גרסאות ה-Windows של תוכנות בלינוקס) או חלופות בקוד פתוח כמו GIMP לפוטושופ או Kdenlive לפרמייר יכולים למלא את החסר.

ללכת בלי, להרגיש עם

כדי להקל על המעבר מ-MacOS ללינוקס, מומלץ לבחור בהפצות שמציעות ממשקים גרפיים הדומים לזה של אפל. להלן חמש הפצות שמציעות חוויות כאלו:

elementary OS

ההפצה הזו, המבוססת של Ubuntu, מגיעה עם שולחן עבודה בשם Pantheon, שמשחזרת כמעט במדויק את המראה והתחושה של macOS. היא כוללת אייקונים מלוטשים, אנימציות חלקות ו-AppCenter לניהול התוכנות המותקנות.

Zorin OS

גם ההפצה הזו מבוססת על Ubuntu, ומציעה 10 ממשקים שונים לבחירה – שאחד מהם, כמובן, משכפל באופן מספק למדי את המראה של macOS. עם זאת, הממשק הזה הוא אחד משישה שדורשים תשלום (48 דולר, שהם כ-170 שקל). למי שלא רוצה לשלם (רגע, אז למה יש לכם מק?!) – הגרסה החינמית מציעה את ממשק שולחן העבודה GNOME, שאמנם מעט פחות דומה למק, אך עדיין קרוב אליו מאוד בבסיסו (ואם תצפו בסרטון שמתחת לפסקה, תלמדו איך להפוך את הגרסה החינמית לדמוית מק חינם). ההפצה הזו גם משלבת ברמה עמוקה את Wine, כך שהרצת תוכנות שאינן זמינות בגרסת לינוקס אמורה להיות קלה יותר עליה. אך מעל הכל, Zorin Connect הוא ממשק החיבור המוצלח ביותר בין הסמארטפון למחשב בעולם הלינוקס.

Linux Mint

מבוססת על – ניחשתם נכון – Ubuntu, עם ממשק בשם Cinnamon, שכברירת מחדל אמנם נראה דווקא דומה יותר ל-Windows, אך עם התאמות בודדות שלוקחות מספר דקות לאחר ההפעלה הראשונית, אפשר להפוך אותו לצורה דומה יותר למק. זו גם אחת ההפצות הנפוצות בעולם, כך שכמות האנשים בפורום שלה שעונים על שאלות תמיכה היא עצומה.

Ubuntu Budgie

ואם כבר המלצנו על שלוש הפצות מבוססות אובונטו, הנה גרסה לא-רשמית של Ubuntu עצמה, שמחליפה את הממשק המעצבן למדי של Canonical (החברה המסחרית שמפתחת את אובונטו) בשולחן העבודה Budgie, שדומה הרבה יותר לממשק המק, אם כי עדיין פחות מהממשקים דמויי המק של שתי ההפצות הראשונות ברשימה.

Deepin

דיפּין היא למעשה שני דברים: מערכת הפעלה סינית מבוססת Debian, מה שאומר שאנחנו קצת מהססים להמליץ עליה (גם בגלל שדביאן טיפה פחות ידידותית למשתמש מאובונטו, וגם בשל חשש שהסינים שילבו או ישלבו בקוד המקור כלי ריגול), אך בעיקר סביבת עבודה שהדעות עליה קוטביות לחלוטין: אנשים שרואים אותה בפעם הראשונה מתרשמים עמוקות מהיכולת ליצור ממשק יפהפה הדומה ל-MacOS או ל-Windows – אך רובם מתאכזבים עמוקות ככל שהם משתמשים בה יותר ומגלים שהממשק היפהפה מלא באגים ו"חריקות" שהמפתחים לא טרחו לבדוק.