טראמפ ומאסק לא לבד: פוליטיקאים שהפכו מסחבקים לאויבים

בעולם הפוליטיקה הבינלאומית, מערכות יחסים אישיות יכולות להשפיע על גורל מדינות שלמות, וכמובן גם על גופים אחרים שממשלות מקיימות מולם יחסים, כמו חברות. לאורך ההיסטוריה, ראינו לא מעט "צמדים" שהחלו כחברים קרובים או בעלי ברית, אך הפכו תוך זמן קצר ליריבים מרים, כמו שקרה בימים האחרונים עם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ והמיליארדר אילון מאסק. קלוד אספה לנו כמה דוגמאות לחברויות כאלו שהתפרקו:

טראמפ ומקרון: מלחיצת יד נצחית לקרב מילים

כאשר עמנואל מקרון זכה בנשיאות צרפת ב-2017, נראה שהוא ודונלד טראמפ מפתחים חברות אמיתית. לחיצות הידיים הממושכות ביניהם הפכו לסמל תקשורתי, וטראמפ אף הזמין את מקרון לביקור מדיני בוושינגטון.

מקרון, הצעיר (יחסית לטראמפ) והכריזמטי, ניסה להשפיע על טראמפ בנושאים כמו הסכם פריז בנושא האקלים והסכם הגרעין האיראני. הוא הרבה במחמאות כלפי הנשיא האמריקאי, והשתמש בקסמו האישי כדי לנסות "לחנך" אותו. אולם כאשר טראמפ החליט לפרוש מההסכמים הללו למרות ההתנגדות הצרפתית הנחרצת, הידידות התאיידה.

השיא הגיע כאשר מקרון תקף בפומבי את הלאומנות האמריקאית בנאום בפני הקונגרס האמריקאי ב-2018, וטראמפ הגיב בציוצים זועמים, שבהם כינה את מקרון "חבר לא טוב של אמריקה".

נתניהו ואובמה: מיחסים חמים לעימות פומבי

בנימין נתניהו וברק אובמה התחילו את יחסיהם בתקווה (לפחות מהצד המקומי) לשיתוף פעולה פורה. אובמה, שטען בלהט כי הוא ידיד של ישראל, ורה”מ נתניהו ניסו להיראות בהתחלה כצמד שיקדם שלום ושגשוג במזרח התיכון.

אולם הבדלים עמוקים במדיניות החלו לצוץ ביניהם ולערער את היחסים. אובמה לחץ על נתניהו להקפיא את הבנייה ביו"ש ולקדם תהליך מדיני עם הפלסטינים, בעוד נתניהו התנגד לכך בתקיפות. השיא הגיע עם הנאום הנחרץ של נתניהו בקונגרס האמריקאי ב-2015 נגד ההסכם הגרעיני עם איראן, שאובמה היה לקח עליו קרדיט.

העימות הפומבי בין השניים הפך למקור מתח מתמשך, כאשר כל צד האשים את השני בחבלה ביחסים הישראליים-אמריקאיים. אובמה אף נמנע מלהטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון נגד ההתנחלויות ב-2016, והצטלם בכוונה תחילה מדבר עם נתניהו בטלפון כאשר רגליו מורמות על השולחן כאות לזלזול בחשיבות השיחה.

ארדואן ופוטין: מברית אסטרטגית לכמעט מלחמה

רג'פ טאיפ ארדואן וולדימיר פוטין פיתחו יחסים קרובים במיוחד בשלהי העשור הראשון של המאה הנוכחית. שני המנהיגים הרודנים מצאו שפה משותפת בביקורת על המערב ובחתירה להגדלת השפעתם האזורית. הם העמיקו שיתופי פעולה בתחומי הכלכלה והאנרגיה, וארדואן אף ביקר את פוטין בביתו.

המפנה הדרמטי הגיע בנובמבר 2015, כאשר חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס קרב רוסי ליד הגבול עם סוריה. פוטין זעם, הטיל סנקציות קשות על טורקיה וכינה את הירי בטייס הרוסי "דקירה בגב" מצד "שותפיו". ארדואן נאלץ להתנצל פומבית, ולהציע פיצויים למשפחת הטייס הרוסי שנהרג.

אף שהיחסים שוקמו מאוחר יותר, האמון המלא בין השניים לא שב על כנו עד היום, והם ממשיכים למצוא עצמם בצדדים מנוגדים בסכסוכים שונים.

ביידן ונתניהו: מחברות של 40 שנה למשבר עמוק

ג'ו ביידן ובנימין נתניהו הכירו לראשונה ב-1982, כאשר ביידן היה סנטור צעיר (יחסית) ונתניהו היה דיפלומט צעיר בשגרירות ישראל. לאורך עשורים פיתחו יחסים אישיים חמים, וביידן תמיד הדגיש את חברותו עם נתניהו ותמיכתו בישראל.

כשביידן הפך לנשיא ב-2021, נראה שהיחסים עם נתניהו ישובו למסלולם לאחר שנות המתח עם אובמה. ביידן הזמין את נתניהו לבית הלבן והביע תמיכה בישראל במספר הזדמנויות. אולם הניסיון לבצע רפורמה במערכת המשפט הישראלית ב-2023, ולאחר מכן המלחמה בעזה, פערו תהום בין השניים: ביידן מתח ביקורת פומבית על הרפורמה המשפטית ועל התנהלות ישראל בעזה, בעוד נתניהו התעלם לכאורה מדרישות אמריקאיות. השיא הגיע כאשר ביידן כינה את נתניהו "מטורף" בשיחה פרטית שדלפה לתקשורת, והערים קשיים רבים על משלוחי נשק לישראל.

ביידן ורייגן: מידידות לעימות

ג'ו ביידן ורונלד רייגן, למרות ההבדלים הפוליטיים ביניהם (דמוקרט מול רפובליקני, בהתאמה), פיתחו יחסי עבודה טובים בסנאט במהלך שנות ה-80. ביידן, שהיה יו"ר ועדת המשפטים, עבד בשיתוף פעולה עם ממשל רייגן בנושאים דו-מפלגתיים.

אולם היחסים הסתבכו במהירות סביב מינויו של רוברט בּוֹרק לבית המשפט העליון ב-1987. ביידן הוביל את השימוע נגד בורק, שנתפס כשמרני מאוד, והעימות הפך לאישי לאחר שביידן השתמש בטקטיקות תקיפות באופן קיצוני בחקירה, תוך שהוא מכתים בכוונה כמעט כל משפט שבורק אומר.

רייגן האשים את ביידן בהפיכת התהליך לקרקס פוליטי – ולפי האתר הבלתי-מפלגתי The Hill, מה שג’ו ביידן עשה לבורק אכן היה שבירת כל המוסכמות בשימועי שופטים לבית המשפט העליון. הטקטיקה אף הפכה למושג – Borking.

עד היום, בכל פעם ששופט שמועמד לבית המשפט העליון בארה"ב עובר מה שנראה כמו צליבה מילולית מחברי הקונגרס האמריקאי, תמיד יהיו אנשי תקשורת שיזכירו שביידן העביר את השופט בורק טקס משפיל אף יותר. לא רק רייגן עצמו, אלא הימין האמריקאי כולו לא סלח לביידן על ההתנהלות שלו במקרה הזה, ובמהלך מסע הבחירות שלו ב-2020 תקפו אותו פעם אחר פעם על טענותיו כי הוא "מרכזניק" שבא לאחד את שני הצדדים ויודע לדבר עם כולם, תוך הזכרת מעלליו בתקופת רייגן.

פרספקטיבה היסטורית

תופעת ההידידויות הפוליטיות שהתמוטטו באופן דרמטי אינה חדשה. היא נובעת מהטבע המורכב של הפוליטיקה הבינלאומית, שבה אינטרסים לאומיים ויחסים אישיים מקיימים יחסי גומלין הדוקים למדי. מנהיגים עשויים להתחיל עם כוונות טובות, אך לחצים פנימיים, שינויים גיאופוליטיים ודרישות הציבור שלהם יכולים לשנות את העדיפויות במהירות. בנוסף, האגו של מנהיגים וצרכיהם לכוח ועצמאות לעתים מובילים לעימותים מיותרים (כמו זה שראינו השנה בין טראמפ לזלנסקי). מה שמתחיל כהבדל עמדות יכול להתפתח במהירות לעימות אישי שמקשה על פתרון סכסוכים.