גרמניה מול צרפת: קרב הענקיות שהעולם צופה בו בנשימה עצורה

עיני העולם נשואות בשעה הזו למשחק הכדורגל בין צרפת לגרמניה במסגרת ליגת האומות של אופ"א – אבל בשנים האחרונות מתנהל בין השכנות מאבק מתוח על הובלת אירופה במלחמה ההולכת ומתגבשת בין היבשת לבין ארה"ב, או לכל הפחות בין היבשת לבין חברות הטכנולוגיה מהארץ שמעבר לים.

שתי המדינות מתחרות על השליטה בעיצוב מדיניות הטכנולוגיה האירופית כנגד ענקיות הטק האמריקאיות. המאבק חושף לא רק הבדלים אסטרטגיים עמוקים, אלא גם תחרות על מעמד גיאופוליטי ויוקרה בזירה הבינלאומית.

שני קולות, שתי גישות

גרמניה, המעצמה הכלכלית של האיחוד האירופי, מובילה גישה פרגמטית ומאוזנת יחסית כלפי חברות הטכנולוגיה האמריקאיות. ברלין מעדיפה רגולציה מדורגת, המתמקדת בהגנה על צרכנים ותחרות הוגנת, תוך שמירה על יחסים כלכליים יציבים עם וושינגטון. הגישה הגרמנית מושפעת במידה רבה מהתלות המסחרית החזקה שלה בארה"ב, ומהחשש מפגיעה ביחסים הטרנס-אטלנטיים.

לעומתה, צרפת בהובלת הנשיא עמנואל מקרון מציגה קו נוקשה ואגרסיבי יותר. פריז דוחפת למדיניות של "ריבונות דיגיטלית" אירופית, שמטרתה לא רק להגביל את כוחן של חברות כמו גוגל, אמזון ופייסבוק, אלא ליצור חלופות “Made in Europe” בשליטה מקומית, או לפחות תחת כללי הרגולציה המקומיים. הגישה הצרפתית נובעת מהמסורת של עצמאות לאומית ומהרצון להוביל מהפכה טכנולוגיה אירופית.

זירות המאבק

המאבק הראשון מתנהל בתחום המיסוי הדיגיטלי. צרפת פרצה את הדרך עם חוק שזכה לכינוי "מס גוגל", שמטיל מיסים על הכנסות חברות הטכנולוגיה הגלובליות במדינה, בעוד גרמניה העדיפה להמתין לפתרון מתואם ברמה הבינלאומית דרך ה-OECD, ולא להכריז באופן חד-צדדי על מהלך לגביית מסים מחברות כמו מיקרוסופט, מטא ואפל. הפער הזה יצר מתח בתוך האיחוד האירופי ועיכב החלטות משותפות.

בתחום הרגולציה נוספות נסיבות מורכבות: חוק השירותים הדיגיטליים (DSA) וחוק השווקים הדיגיטליים (DMA), שהאיחוד האירופי אימץ, הם תוצאה של פשרה בין הגישות השונות; גרמניה דחפה לפיקוח טכני ומקצועי, בעוד צרפת התעקשה על סנקציות קשות ופירוק פוטנציאלי של מונופולים דיגיטליים.

הממד הגיאופוליטי

מאחורי המאבק הטכני מסתתר עימות עמוק יותר על הזהות האירופית במאה ה-21; צרפת רואה בהובלת המלחמה נגד ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות הזדמנות להציב את עצמה כמובילה האירופית בעידן הדיגיטלי, בדומה לתפקידה ההיסטורי בעיצוב המערב האירופי. גרמניה, לעומת זאת, חוששת שעמדה רדיקלית מדי תפגע ביציבות הכלכלית ובברית האטלנטית (נאט"ו).

הקונפליקט מתבטא גם בהקצאת משאבים לפיתוח טכנולוגיות אירופיות עצמאיות: צרפת דוחפת להשקעות מאסיביות בבינה מלאכותית אירופית ובפלטפורמות דיגיטליות מקומיות. מסיבה זו, רוב האלטרנטיבות האירופיות לשירותים ומוצרים אמריקאים מגיעים מחברות צרפתיות. במקביל, גרמניה מעדיפה התמקדות בתעשיות המסורתיות שלה – רכב, מכונות וייצור – כדי לנצל יתרונות בשווקים קיימים, ולשלב אותם בהדרגה עם תחום הטכנולוגיה.

השלכות עתידיות

המאבק הפנימי הזה בין גרמניה לצרפת עלול להחליש את היכולת האירופית להתמודד ביעילות עם אתגרי הטכנולוגיה העולמיים. בעוד שתי המעצמות מתמודדות על השפעה פנימית, חברות הטכנולוגיה האמריקאיות ממשיכות לחזק את מעמדן בשווקים האירופיים, וכמובן גם בשאר העולם.

יחד עם זאת, התחרות בין שתי הגישות יוצרת גם "תופעת לוואי" חיובית של חדשנות מדיניותית; הניסיונות הצרפתיים החלוציים משלימים את הזהירות הגרמנית, ויחד הם עשויים לייצר פתרונות מאוזנים יותר לטווח הארוך. בינתיים, השירותים האלטרנטיביים שממומנים חלקית על ידי ממשלת צרפת מתחילים לצבור פופולריות בקרב משתמשים בכל העולם שמאסו בהגמוניה האמריקאית.

המאבק בין ברלין לפריז על הובלת המדיניות הטכנולוגית האירופית משקף את המאבק הרחב יותר על עתיד אירופה בעולם הדיגיטלי. השאלה אינה רק כיצד להתמודד עם ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות, אלא מי יגדיר את הדרך האירופית קדימה.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.