💭 המבוא: למה דווקא הריב ההוא נתקע לכם בראש? אולי קרה לכם שחזרתם מהחופשה הכי מדהימה, אבל מה שלא עוזב אתכם הוא דווקא רגע מביך במסעדה או מבט פוגעני מהמלצר. אם אתם מרגישים שהמוח שלכם נאחז בשלילי ומתעלם מהטוב – אתם לא לבד.
מדובר בתופעה מוכרת היטב בשם "הטיית השליליות" (Negativity Bias), והיא נובעת ממנגנונים אבולוציוניים שמטרתם לשמור עלינו בחיים. המוח האנושי, בנוי כך שזיכרונות רגשיים שליליים מקודדים ומאוחסנים בעוצמה גבוהה יותר. זה לא פגם – זו תכונה הישרדותית.
🧬 מה קורה במוח כשאנחנו חווים משהו שלילי?
כשרגשות עזים מעורבים – בעיקר פחד, אשמה, או בושה – אזורים מוחיים כמו ה־אמיגדלה (amygdala), ההיפוקמפוס (hippocampus) והקליפה הקדם-מצחית (prefrontal cortex) נדלקים ומתחילים לפעול יחד.
🔬 מחקר שפורסם ב־Current Directions in Psychological Science מצא שהאמיגדלה מחזקת את תהליך איחסון הזיכרון כשמדובר באירועים רגשיים, במיוחד שליליים.
📌 ההיפוקמפוס עוזר לארגן את המידע ולחבר אותו להקשר – כלומר, המוח לא רק זוכר מה קרה, אלא מתי, איפה ועם מי.
🧠 הקליפה הקדם-מצחית מוסיפה פרשנות רגשית ומוסרית לאירועים, מה שמעצים עוד יותר את ההשפעה שלהם עלינו.
🌿 למה אנחנו "מתוכנתים" לזכור רע?
התשובה נעוצה באבולוציה. כדי לשרוד בעולם מסוכן, בני אדם היו צריכים לזכור מה מסוכן – לא מה נעים.
🍓 אם פרי מסוים גרם לכם כאבי בטן – חשוב שתזכרו את זה.
🐍 אם מקום מסוים גרם לכם להיתקל בנחש – כדאי שתימנעו ממנו.
📖 מחקר שהתפרסם ב־Perspectives on Psychological Science תיעד כיצד אנשים זוכרים טוב יותר פרטים מסיטואציות הישרדותיות, ובעיקר כאלו הכוללות איום או כאב
🆚 טוב ורע – לא אותה עוצמה רגשית
בעוד שזיכרונות שליליים נצרבים חזק בשל איום מיידי, לזיכרונות חיוביים יש תפקיד חשוב אחר: הם מקדמים קירבה חברתית, רווחה נפשית והמשכיות חברתית. אבל הם עושים את זה בלי “דחיפות הישרדותית”, ולכן נוטים לדהות מהר יותר.
🎇 חיבוק חם, שקיעה מושלמת, צחוק של אהוב – רגעים נפלאים, אבל לרוב נצרבים בעדינות יחסית.
החוקר James McGaugh טוען כי הזיכרון קשור יותר לעוצמה רגשית מאשר לאיכות הרגש – כלומר,
⚠️ כשזיכרון שלילי הופך לעול
בימינו, כאשר הסכנות כבר לא טורפות פיזית אלא ממתינות באימייל או בהודעת וואטסאפ, מנגנוני הזיכרון הקדמוניים עלולים לגרום ליותר נזק מתועלת.
🧨 דוגמה בולטת לכך היא הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD) – תסמונת שבה זיכרונות טראומטיים ממשיכים להפעיל את מערכת הפחד גם זמן רב אחרי שהאיום חלף.
📚 מחקר שהתפרסם ב־Neuroscience & Biobehavioral Reviews מדגיש כי יש אנשים שמועדים יותר לשימור טראומה בגלל הבדלים גנטיים הקשורים לזיכרון.
👶 גם תינוקות לא שוכחים כאב
אתם עשויים להיות מופתעים לדעת שתינוקות רכים זוכרים דווקא את הרע.
🐭 מחקר שנעשה על גורי עכברים הראה כי כבר בלידה, גירויים שליליים נקשרים אצלם לריח מסוים ונחרתים בזיכרון, למרות שמערכות הזיכרון עדיין אינן בשלות.
המשמעות: המוח שלנו "מעדיף" לזכור שליליות, כבר מההתחלה.
🔁 אז איך מתמודדים עם ההטיה הזו?
הבשורה הטובה – אפשר לאמן את המוח. לא כדי למחוק את הזיכרונות השליליים, אלא כדי לאזן אותם. הנה כמה דרכים מוכחות:
📝 כתיבת יומן תודה – להקדיש כמה דקות ביום כדי לרשום 3 דברים חיוביים שקרו, גם אם קטנים.
🧘 מדיטציית מיינדפולנס – מאפשרת לנטרל תגובתיות אוטומטית לזיכרונות שליליים ולחזק את הרגע הנוכחי.
🖋️ כתיבה רגשית חופשית – מחקרים מראים שכתיבה על רגשות עוזרת "לנקות" את המעמסה של הזיכרונות השליליים.
💡 ואם הזיכרונות מציפים או פוגעים בתפקוד – פנייה לאיש מקצוע היא לא חולשה, אלא התאמה חכמה לעידן המודרני.
🌈 טיפ בונוס: לחזק זיכרונות חיוביים
נסו לעבד רגעים טובים כמו שאתם מעבדים שליליים.
❓ איך? חיזרו עליהם, שתפו אחרים, צלמו, כתבו, הדגישו – כך תבנו עבורם מסלול חזק יותר במוח.
ככל שתתנו לרגעים טובים נוכחות, כך תעזרו לעצמכם ליצור מאזן רגשי חדש מול ההטיה המולדת.
המאמר נכתב בסיוע כלי ai ונערך על ידי עורכת המדור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
