אפליה על בסיס גיל במקומות עבודה אינה תופעה חדשה – במשך שנים אנחנו רגילים לשמוע על מעסיקים שמעדיפים לשכור עובדים צעירים וזולים על פני עובדים מבוגרים בעלי ניסיון, שדורשים משכורת גבוהה יותר וקרובים יותר לגיל הפרישה.
כעת, כנראה לראשונה אי פעם, המגמה מתהפכת: המועסקים הפוטנציאליים הכי פחות פופולריים הם דווקא הצעירים, בני דור ה-Z (ילידי 1997-2013 בערך), המואשמים בכך שאינם רוצים לעבוד, מגיעים מאוחר, לוקחים יותר ימי מחלה, דורשים הפסקות אוכל ארוכות ועוד. רק 10% מהדור הזה מעוניינים, לפי סקרים, לעבוד במשרה מלאה, והם גם פחות נוטים לבדוק מיילים אחרי שעות העבודה או לעבוד שעות נוספות.
במקום לראות בזה עצלנות או חוסר אחריות, כדאי לבחון את הסיבות העמוקות שמובילות לגישה הזאת. האמת היא שדור ה-Z פשוט חושב אחרת על העבודה – ויש לו סיבות טובות לכך.
המציאות הכלכלית
"למה שאני ארצה לעבוד?" שואלת בת 27 המתגוררת בלונדון ועובדת בקריירה "טובה" לכאורה, בכתבה שפורסמה לפני כשלושה חודשים באתר העיתון הבריטי The Standard. "אני עדיין נאבקת לצאת מהמינוס בכל חודש. אני מוכרת את החפצים שלי באפליקציות מכירה כדי להסתדר כלכלית. כנראה לעולם לא אוכל לקנות בית".
זו המציאות של רבים מדור ה-Z: למרות שהם עובדים במשרות "טובות", הם מתקשים להסתדר כלכלית. 60% מנציגי הדור חוששים שלעולם לא יוכלו להרשות לעצמם דירה, והם מתקשים אפילו להסתדר עם שכר דירה חודשי.
כאשר מטרות בסיסיות כמו קניית דירה, הקמת משפחה או אפילו חופשה שנתית נראות בלתי ניתנות להשגה, המוטיבציה להתאמץ פשוט נעלמת. "אני פשוט מנסה להרוויח מספיק כסף כדי לחיות", הסבירה רואן, אנליסטית תכנון בת 27, באותה כתבה. "אני רוצה לצאת לשתות עם חברים ולקנות בגדים יפים – אבל אפילו זה נראה כל כך רחוק שאני שואלת עצמי: למה שאתאמץ יותר?"
תחושת חוסר צדק
דור ה-Z רואה שהתפקידים הבכירים תפוסים על ידי אנשים מבוגרים יותר, שלא מתכוונים לפרוש בקרוב. הם מבינים שכדי להגיע לתפקידים אלה, הם יצטרכו לעבוד קשה בהרבה תמורת תגמול כלכלי קטן יחסית.
במקביל, הם מבחינים בסטנדרטים כפולים במקום העבודה – אנשים מבוגרים יותר, בעלי משפחות, יכולים להגיע ב-9:30 וללכת ב-15:00 כדי לאסוף ילדים מבית הספר, אבל מהצעירים מצפים להיות זמינים מ-8:00 עד 20:00, כי אין להם ילדים, כך לפי רואן. "גם לי יש חיים. אחת העובדות עבדה שלושה ימים בשבוע בין 10:00 ל-15:00, ואני נאלצתי לכסות על הפגישות שלה, בזמן שהיא קיבלה משכורת פי שלושה משלי".
נאמנות בדעיכה
התוצאה היא שהנאמנות למקום העבודה גוועת: 75% מהעובדים עוזבים את העבודה שלהם לפני שהם מקבלים קידום. עבור רבים, הדרך היחידה להגדיל את השכר היא לעבור למשרה חדשה עם דרגת שכר מעט יותר גבוהה.
חלק מהצעירים אף מחליטים "לנקום" על מה שהם תופסים כחוסר הצדק. ג'ורג', צלם וידאו מדור ה-Z, תיכנן להפוך ל"גנב הזמן הגדול ביותר שחי אי פעם", לאחר שהבין שהוא לא יקבל קידום. הוא טען שיש לו פגישות שבועיות אצל רופא שיניים, רופא ושרברב, שתה אלכוהול בזמן העבודה, וביקר בכל האטרקציות התיירותיות בלונדון בזמן שהוגדר כזמן עבודה.
שימוש חכם בטכנולוגיה
דור ה-Z גם מאמץ טכנולוגיות חדשות, כמו בינה מלאכותית, כדי לייעל את העבודה. כך, למשל, במקום להשקיע זמן בניסוח הודעות, הם אומרים ל-ChatGPT מה הם רוצים שתהיה השורה התחתונה של ההודעה, ונותנים לו לכתוב את הטקסט המלא. כך הם מפנים יותר זמן לחלקים בעבודה שאינם כוללים השקעת מחשבה על ניסוחים דיפלומטיים.
מנהלים מבוגרים יותר מתלוננים על כך שהשימוש בבינה מלאכותית ניכר בעליל – אבל מנקודת המבט של דור ה-Z, זו ההגדרה של יעילות.
דחיית נורמות מיושנות
דור ה-Z גם מתמרד נגד נורמות מסורתיות, כמו קודי לבוש. הם מגיעים לעבודה עם שיער צבוע בצבעים פרועים, לא מסורק, עם בגדים קצרים מאוד שחושפים עשרות קעקועים ונזמים במקומות שונים בגוף. רואן אומרת כי היא מצפה שיאפשרו לה לעשות את כל זה "בלי שישפטו אותי – כי זה לא משפיע על העבודה שלי בכלל".
הם גם יותר פתוחים לגבי בריאות הנפש, ומוכנים להגיד "לא" כאשר הם מרגישים שמבקשים מהם יותר מדי. בניגוד לדורות קודמים, שחונכו לשמור על חזות כנועה וקשוחה, דור ה-Z לא מתבייש להביע רגשות או לדרוש תנאי עבודה הוגנים.
תגובת המעסיקים
מעסיקים מתלוננים על קושי בניהול עובדים מדור ה-Z. לדברי מנהלת מהדור הקודם, "הם מבקשים 10 דקות חופש תמורת 10 דקות עבודה מאוחרת – זה משהו שאני, כמילניאלית, לעולם לא הייתי מרגישה שאני יכולה לבקש".
אבל מנקודת המבט של דור ה-Z, זו פשוט שמירה על זכויות בסיסיות. הם לא מבינים למה הם צריכים "להוכיח עצמם" בעבודה ללא תשלום נוסף כדי לקבל קידום.
אדישות מוצדקת?
בסופו של דבר, האדישות של דור ה-Z לעבודה אינה באה מעצלנות או חוסר אחריות, לטענתם. היא באה מהבנה ריאלית של המציאות הכלכלית והחברתית שלהם, שמובילה אותם לסירוב להתאמץ מעבר למינימום הנדרש אם ממילא זה לא יאפשר להם את הניידות החברתית שרוב ההורים שלהם חשו לפני 20-30 שנה.
הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו