אין דבר כזה אתאיסט: מחקר הוכיח שלכולם יש דת

אתאיסטים רבים רואים את עצמם כאנשים רציונליים, שמעדיפים ראיות וחשיבה אנליטית על פני דת, אמונות טפלות ואינטואיציה. חלקם אף יטענו שאתאיזם הוא השקפת העולם הלגיטימית היחידה לאנשים חושבים. אבל מחקר חדש ומפתיע מגלה שגם הם לא חסינים מפני אמונות אינטואיטיביות משלהם.

המחקר, שבוצע ע"י קבוצת חוקרים מבריטניה, ארה"ב ואוסטרליה ופורסם בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences לפני כחודשיים, מצא שגם אתאיסטים מוצהרים בכמה מהמדינות החילוניות ביותר על פני כדור הארץ עדיין מעדיפים אינטואיטיבית דת על פני אתאיזם. הממצא הזה מאתגר תפיסות פשטניות על דעיכה דתית ותחילתו של "עידן אתאיסטי".

"מאמינים באמונה"

ב-2007 העלה הפילוסוף דניאל דֶנֶט ספקולציה מעניינת: למרות שאתאיסטים לא מאמינים באל או באלים, רבים מהם עשויים לשמור על מה שהוא כינה "אמונה באמונה". כלומר, הרושם שאמונה דתית היא דבר טוב, והעולם היה טוב יותר ככל שיותר אנשים היו מאמינים.

כדי לבדוק את ההשערה שלו, החוקרים בדקו את התופעה בקרב כ-3,800 אנשים בשמונה מהמדינות הכי פחות דתיות בעולם: קנדה, סין, צ'כיה, יפן, הולנד, שוודיה, בריטניה ווייטנאם.

הניסוי שחשף את האמת

החוקרים השתמשו ב"אפקט נובה" – כלי מחקר שפותח על ידי פילוסופים להערכת שיפוטים של מוסר וכוונה. הניסוי הקלאסי עובד כך:

דמיינו מנכ"ל שמתלבט לגבי מדיניות חדשה לחברה שלו שתגדיל הכנסות, אבל גם תזיק לסביבה. המנכ"ל מצהיר שלא אכפת לו מהסביבה – הוא דואג רק לרווח. הוא מאמץ את המדיניות, הכסף נכנס, הסביבה ניזוקה. השאלה הקריטית היא האם המנכ"ל הזיק לסביבה בכוונה.

רוב האנשים (מעל 80%) אומרים שכן – המנכ"ל הזיק לסביבה בכוונה תחילה. אבל אם מספרים סיפור זהה, שבו המהלך עזר לסביבה במקום לפגוע בה, האינטואיציות של האנשים מתהפכות לחלוטין – רק כ-20% חושבים שהמנכ"ל התכוון לעזור לסביבה.

זה חושף אסימטריה בולטת: אנשים מרגישים אינטואיטיבית ש"תופעות לוואי" מזיקות נגרמות בכוונה, בעוד ש"תופעות לוואי" מועילות הן לא יותר מכפי שהמונח רומז.

התוצאות המפתיעות

החוקרים הציגו למשתתפים גרסה עדכנית של הניסוי: עיתונאי מפרסם כתבה שמוכרת הרבה עיתונים. הכתבה מובילה להתגברות האתאיזם בעולם, או להתגברות האמונה הדתית. השאלה הקריטית: האם השינויים הדתיים שנוצרו נגרמו בכוונה על ידי העיתונאי?

התוצאות היו מפתיעות: הסיכויים שהמשתתפים ידרגו את התוצאה הדתית כמכוונת היו גבוהים בכ-40% כאשר הכתבה יצרה יותר אתאיסטים, לעומת כאשר היא יצרה יותר מאמינים. האפקט הזה התקיים ברוב המדינות במדגם, ואפילו נמצא אצל משתתפים שהיו בעצמם אתאיסטים.

במילים אחרות: המשתתפים ראו ביצירת יותר אתאיסטים משהו שנעשה בכוונה – סוג של "זיהום רוחני" שלילי.

למה זה קורה? 10,000 שנה של דת

מדוע אינטואיציות לטובת דת ממשיכות להתקיים אצל אתאיסטים בחברות החילוניות ביותר בעולם? התשובה נעוצה כנראה בהיסטוריה העמוקה שלנו.

במהלך העשורים האחרונים, סמני המחויבות הדתית – נוכחות בתפילות, אמונה באל, תפילה פרטית – ירדו בהתמדה בחלקים מסוימים של העולם. אבל החילון המהיר הזה עומד על רקע של יותר מ-10,000 שנה של השפעה דתית עזה.

אחת התיאוריות הבולטות טוענת שדתות אולי עזרו לפתוח את הפוטנציאל השיתופי של המינים שלנו, ואיפשרו לנו להתרחב מהמקורות הצנועים שלנו להפוך למינים הדומיננטיים של הפלנטה. כשדתות עיצבו מחדש את החיים שלנו כדי לחזק שיתוף פעולה, אנשים החלו לראות בדת ובמוסר שני צדדים של אותו מטבע. לאורך תקופת התפתחות התרבות, הקשר בין אמונה דתית וטוב מוסרי נחרט עמוק בתרבות ובתודעה.

מה זה אומר על העתיד?

בשל ההשפעה העצומה של דתות על החברות שלנו במשך אלפי שנים, ההפתעה הגדולה היתה, לדברי החוקרים, אם לא היו מוצאים עקבות של אמונה דתית גם אצל אלה שהפסיקו להאמין.

הממצאים החדשים תומכים בכך – האמונה באל אולי מתערערת, אבל אמונה בעצם זה שאמונה היא דבר טוב ממשיכה להתקיים.

הגילוי הזה מערער על הנחות יסוד של אתאיסטים רבים על עצמם; אם גם הם, ללא הכרה, מחזיקים ב"אמונה באמונה", אולי הרציונליות שלהם פחות מושלמת מכפי שהם חושבים. אולי השפעת אלפי שנות דת על התרבות האנושית חזקה מכדי שנוכל פשוט להשתחרר ממנה דרך חשיבה רציונלית גרידא.

זה לא אומר שאתאיזם שגוי או שדת נכונה – אבל זה כן אומר שהמאבק בין דת לחילון מורכב הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח. גם כשאנחנו חושבים שהשתחררנו מהדת לחלוטין, היא עדיין שם, מסתתרת בעמקי האינטואיציות שלנו, מעצבת את האופן שבו אנחנו רואים את העולם.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.