פלמינג. איאן פלמינג. זה שמו של אחד מחלוצי המושג "סופר רבי-מכר”, עוד לפני טולקין (או לפחות סדרת "שר הטבעות" שלו, שהחלה לצאת לאור ב-1955, שנתיים אחרי הרומן הראשון של ג’יימס בונד) ורולינג. בן האצולה הכלכלית והפוליטית הבריטית היה מעורב במודיעין של הצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, וניצל את הניסיון הזה כדי ליצור את סדרת ספרי הריגול הפופולרית בהיסטוריה.
אמנם, הספרים לא היו פופולריים כמו הסרטים שבאו בעקבותיהם, אבל הצלחת הסיפורים שכתב בכיכובו של סוכן 007, הלוא הוא ג’יימס בונד, הפכה אותו לשם דבר בעולם הספרות. בשנת 1963, שנה לפני מותו, פרסם מאמר בשם הסמלי "איך לכתוב רומן מתח", שיכול לשמש השראה לסופרים צעירים שרוצים לכבוש את מדפי חנויות הספרים. ביקשנו מקלוד לסכם לנו את 10 העקרונות המרכזיים שלו, שרלוונטיים גם היום:
1. תבחרו מטרה
פלמינג היה כן באופן בוטה: "אני כותב, ללא בושה, לתענוג ולכסף". הוא הבדיל בין "סופרים", שכותבים לשם התהילה ל"כותבים", שכותבים לקורא הממוצע. בעוד שהקטגוריה הראשונה מכוונת ל"מניות שייקספיר", ספרי המתח שלו עצמו מכוונים "למקום שבין קיבת הרגש לבין הירך העליונה".
העצה שלו לכותבים השואפים להוציא רבי-מכר: תחליטו אם אתם כותבים לתהילה, לתענוג או לכסף. אם אתם רוצים רב-מכר, בחרו בשניים האחרונים.
2. כלל הזהב: לגרום לקורא להפוך דף
"יש רק מתכון אחד לרב-מכר, והוא פשוט מאוד: עליכם לגרום לקורא להפוך את הדף". זהו הכלל החשוב ביותר של פלמינג. המכנה המשותף לכל רב-מכר שקראתם הוא תכונה זו – אתם פשוט חייבים להמשיך לקרוא.
"שום דבר לא יכול להפריע לדינמיקה החיונית הזו. לכן הפרוזה חייבת להיות פשוטה, בלי סיבוכים בשמות, יחסים, מסעות או מיפוי גיאוגרפי. אסור שהקורא ישאל את עצמו: ‘איפה אני? מי האדם הזה? מה לעזאזל הם כולם עושים?’”
3. הימנעו מתמלילים מעצבנים
פלמינג שונא במיוחד "סיכומי ביניים מטריפים", שבהם הגיבור מהרהר על גורלו האומלל, עובר במוחו על רשימת החשודים, או מרהר מה היה יכול לעשות או מה הוא מתכנן לעשות בהמשך. "בכל האמצעים, הכינו את הסצינה או ספרו על מידותיה של הגיבורה בחיבה ככל שתרצו – אבל בעשותכם זאת, כל מילה חייבת לספר, לעניין, או לגרום לקורא לדגדוג לפני שהפעולה ממהרת הלאה".
4. גירוי כל החושים – אפילו חוש הטעם
"המרכיבים הם כל דבר שיגרה את כל אחד מהחושים האנושיים – ממש כל דבר". התרומה של פלמינג לאמנות הכתיבה הייתה הניסיון לגירוי מוחלט של הקורא לאורך כל הדרך.
כך, למשל, במקום לכתוב "הוא אכל מהר את מנת היום – פשטידת קוטג' מעולה עם ירקות", פלמינג יכתוב: "מתוך חוסר אמון אינסטינקטיבי במנות היום, הוא הזמין ארבע ביצי עין מטוגנות משני הצדדים, טוסט חם עם חמאה וכוס גדולה של קפה שחור".
למה זה עובד? "ראשית, כולנו מעדיפים מזון של ארוחת בוקר. שנית, זה מראה דמות עצמאית שיודעת מה היא רוצה. שלישית, ארבע ביצי עין נשמע כמו ארוחה של גבר אמיתי”.
5. "אקזוטיקה ממושמעת"
פלמינג שואף ל"אקזוטיקה ממושמעת". השמש תמיד זורחת בספריו – מצב שמרים את רוחו של הקורא הבריטי, הרגיל למזג אוויר אפור, בעדינות. רוב התפאורות של ספריו מעניינות כשלעצמן, ולוקחות את הקורא למקומות מרגשים ברחבי העולם. "באופן כללי, קו הדוניסטי חזק תמיד נמצא שם כדי לאזן את הצד הקודר יותר של הרפתקאות בונד”.
6. עגנו את הדמיון במציאות
העלילות של פלמינג פנטסטיות, אך מבוססות לעיתים קרובות על האמת. הן חורגות בפראות מהתרחישים הסבירים, אבל לא לחלוטין בלתי אפשריות. כדי שהקורא לא ירגיש שמרמים אותו, הוא משתמש בשני כלים טכניים:
"ראשית, מהירות הנרטיב, שמזרזת את הקורא מהר מעבר לכל נקודת סכנה של לעג. שנית, שימוש קבוע בשמות מותגים וחפצים מוכרים מהבית, שמרגיעים אותו שהוא והכותב עדיין עומדים על אדמה מוצקה”.
כך, למשל, מותגים של מציתים, רכבים ומלונות, לצד שמם המדויקים של צמחים ובעלי חיים – כל הפרטים האלה הם נקודות ציון שמנחמות ומרגיעות את הקורא במסעו להרפתקה פנטסטית.
7. בססו את הדמיון על חוויות אמיתיות
"עליכם לדעת דברים מרגשים לפני שתוכלו לכתוב עליהם. דמיון לבדו אינו מספיק". פלמינג מסביר שרוב האירועים המרכזיים בספריו מבוססים על זכרונותיו שלו ממחלקת הביון הימי של חיל הים הבריטי.
למשל, ההתנקשות הכושלת בבונד מחוץ למלון ספלנדיד ("קזינו רויאל", 1953) מבוסס על ההתנקשות הרוסית הכושלת בחייו של פרנץ פון פאפן, שגריר גרמניה באנקרה, במהלך המלחמה. סצנת ההימורים נולדה מחוויה מביישת שבה פלמינג הפסיד 50 ליש"ט נגד סוכני ביון גרמניים בקזינו בליסבון.
8. שגרת כתיבה קבועה
פלמינג הצהיר על עצמו כעצלן, אבל פיתח שגרה קפדנית: הוא כתב על מכונת כתיבה (בשש אצבעות) במשך שלוש שעות בבוקר (9:30-12:30) ושעה נוספת בערב (18:00-19:00). בסוף הוא תיגמל את עצמו על ידי מספור הדפים והכנסתם לתיקייה.
"אני אף פעם לא מתקן שום דבר, ואני אף פעם לא חוזר למה שכתבתי – חוץ מלתחתית הדף האחרון, כדי לראות לאן הגעתי. אם תסתכלו אחורה פעם אחת – אתם אבודים. איך יכולתם לכתוב את הזבל הזה?"
9. אל תעצרו לתיקונים
פלמינג לא עוצר אפילו כדי לבחור את המילה הנכונה או לוודא איות או עובדה. כל זה יכול להיעשות כשהספר גמור. לפי הנוסחה שלו, הוא כותב 2,000 מילים ביום ולא מתאכזב מהן עד שהספר מוכן – בתוך כשישה שבועות. רק בסוף הוא מבלה כשבוע בעיבוד הספר ותיקון השגיאות הקיצוניות ביותר ושכתוב קטעים.
10. התנסו בחיים לפני שתכתבו עליהם
הטיפ האחרון של פלמינג הוא אולי החשוב ביותר: "עליכם לדעת דברים מרגשים לפני שתוכלו לכתוב עליהם". דמיון לבדו לא מספיק, אבל סיפורים שאתם שומעים מחברים או קוראים בעיתונים יכולים להפוך, על ידי דמיון פורה ומעט מחקר ותיעוד, לאירועים שייראו אמתיים גם בהקשר בדיוני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו