"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אושר: מה זה בעצם? תלוי בתרבות שממנה באתם

איך יכול להיות שאנשים ממדינות כמעט הפוכות מדווחים על רמות אושר גבוהות, ואנשים ממדינות שכנות לאנשים המאושרים בעולם מדווחים על חוסר אושר? הכל תלוי בהגדרות

,עודכן
0השמעה
הגדרה אחת לאושר. משפחה מבלה בשדה פתוח. צילום: prostooleh / Freepik

אושר. כולם רודפים אחריו בלי הפסקה, אבל אין לו הגדרה אחידה. הוא נתפס בדרכים שונות בקרב אנשים ותרבויות ברחבי העולם. בעוד שמדדים כמו "מדד האושר העולמי" מנסים למדוד אושר באופן אובייקטיבי, ההבדלים התרבותיים בתפיסת האושר חושפים את המורכבות העמוקה של מושג זה.

בתרבויות מערביות, האושר נתפס לרוב כהשגת מטרות אישיות והגשמה עצמית. בארה"ב, למשל, קיים דגש חזק על אינדיבידואליזם והצלחה אישית כמפתחות לאושר. הרדיפה אחר האושר אף מעוגנת במסמכים המייסדים של המדינה – אם כי את אופיו של האושר הזה לא הכתיבו "האבות המייסדים”.

לעומת זאת, בארצות סקנדינביות, האושר מקושר לעתים קרובות לאיזון בחיים ולמדיניות רווחה מפותחת המאפשרת ביטחון חברתי. כך, למשל, שיר הסאונה של להקת "קאי" הפינית המייצגת את שוודיה באירוויזיון השנה ומוביל בהימורים לזכייה, ממחיש את חשיבותו של החדר הלוהט שבו יושבים כולם, ללא הבדלי מעמדות, ונרגעים יחד מהלחץ היומיומי.

התרבות היפנית מביאה גישה שונה לחלוטין, באמצעות מושג ה-"איקיגאי" – הסיבה לקום בבוקר. האיקיגאי נמצא בהצטלבות של מה שאתם אוהבים, במה אתם טובים, מה העולם צריך, ומה יכול לפרנס אתכם. באותה רוח, הבודהיזם מציע את רעיון האושר כשחרור מאותן תשוקות שמילוין הוא האושר האמריקאי, והגעה לשלווה פנימית, ולא כרדיפה אחר הנאות חולפות.

בקהילות אפריקאיות רבות, האושר קשור למושג "אובונטו" (Ubuntu), שמשמש כייצוג לאנושות אך תרגומיו האטימולוגיים המדויקים יותר מדגישים את התלות בין היחיד לחברה. כאן, האושר נובע מקשרים קהילתיים חזקים והרמוניה חברתית, ולא מהישגים אישיים בלבד. בדומה לכך, התרבויות הלטיניות מדגישות את חשיבות הקשרים המשפחתיים והחגיגות הקהילתיות כמקורות לאושר. גם בתרבות הסינית המסורתית, האושר מקושר להרמוניה חברתית, כיבוד מסורות ומילוי חובות משפחתיות.

בתרבות הדנית, מושג ה-"היגֶה" (Hygge) מדגיש את הנוחות, האינטימיות והסיפוק מהחיים.

מחקרים מעידים כי תרבויות הנוטות לקולקטיביזם מגלות רמות גבוהות יותר של שביעות רצון לטווח ארוך, למרות שלא תמיד מדווחות על "רגשות חיוביים" מיידיים בסקרים. זאת לעומת תרבויות אינדיבידואליסטיות, המדגישות חוויות רגשיות עזות וחיוביות.

ההבדלים הללו מלמדים אותנו כי האושר אינו נוסחה אחידה. הוא מושפע עמוקות מערכים תרבותיים, היסטוריה, פילוסופיה ואמונות. הבנת הגישות המגוונות הללו מאפשרת לנו לבחון את תפיסת האושר שלנו, ואולי לבחור בסוג שונה של אושר מאלה שסביבנו.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר