הציפורניים שלנו ממשיכות לצמוח גם אחרי שהלב מפסיק לפעום – ה"עובדה" הזו מופיעה כבר שנים בספרים וסרטים. כך, למשל, אפשר לקרוא או לצפות בקברים נפתחים ובהם גופות עם ציפורניים ארוכות ומפחידות. גם זומבים מתאפיינים לעתים קרובות בציפורניים ענקיות וחדות, וגם בשיער ארוך במיוחד. אבל האם זה באמת נכון? התשובה מפתיעה: הציפורניים לא ממשיכות לצמוח אחרי המוות, והמיתוס הזה נובע מאשליה אופטית מרתקת שקשורה למה שקורה לגוף לאחר המוות.
כדי להבין איך נוצרה האמונה השגויה הזו, צריך לדעת איך ציפורניים צומחות: הציפורניים שלנו עשויות מקֶרַטין – חלבון קשה שמיוצר על ידי תאים חיים במטריצת הציפורן, שנמצאת מתחת לעור בבסיס הציפורן. התאים האלה דוחפים את הקרטין קדימה, וזה מה שגורם לציפורן להיראות כאילו היא "צומחת". אבל התהליך הזה תלוי בחילוף חומרים, חמצן וזרימת דם – דברים שמפסיקים להתקיים ברגע שהאדם מת. בלי תאים חיים שמייצרים קרטין, אין שום דרך שהציפורניים ימשיכו לצמוח.
אז מאיפה הגיע המיתוס הזה? התשובה טמונה בשינויים שקורים לגוף לאחר המוות; כשהגוף מתחיל להתפרק, העור מתייבש ומתכווץ – במיוחד סביב האצבעות והקרקפת. כשהעור נסוג, הציפורניים והשיער נראים ארוכים יותר, כי הם בולטים יותר על רקע העור המכווץ. האשליה הזו הולידה את הרעיון שהציפורניים והשיער ממשיכים לצמוח לאחר המוות. בתקופות עתיקות, כשאנשים היו פותחים קברים או בודקים גופות, הם היו מבחינים ב"ציפורניים ארוכות" ומסיקים שהצמיחה נמשכה.
המיתוס הזה התחזק גם בגלל ספרות ותרבות; בספרים כמו "סיפורי המתים המהלכים" של המאה ה-19, תיאורים של גופות עם ציפורניים ארוכות פשוט הוסיפו לאווירה המצמררת, ולכן הפכו למאפיינים נפוצים בספרי וסרטי אימה.
אבל המדע מציג תמונה אחרת: שום דבר בגוף לא ממשיך "לחיות" אחרי המוות – לפחות לא במובן של צמיחה. תהליכים מסוימים, כמו פעילות של חיידקים במעיים, עשויים להימשך זמן קצר, אבל הציפורניים נשארות כפי שהיו.
הסיפור הזה מלמד אותנו כמה קל לטעות כשמסתמכים על מה שנראה לעיניים. הוא גם מזכיר לנו שהגוף האנושי ממשיך להפתיע אותנו, גם אחרי שהוא מפסיק לתפקד.
הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו