"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הסוד המפתיע של הבננה שרק דתיים ידעו עד עכשיו
ישראלים שומרי תורה ומצוות כבר מודעים מזמן לפרט המאוד לא מובן מאליו לגבי הפרי הצהוב הטעים והמזין. הגיע הזמן שכולם יידעו אותו
אל תסתכלו עליהן ככה. צילום: יהושע יוסף

הסוד המפתיע של הבננה שרק דתיים ידעו עד עכשיו

ישראלים שומרי תורה ומצוות כבר מודעים מזמן לפרט המאוד לא מובן מאליו לגבי הפרי הצהוב הטעים והמזין. הגיע הזמן שכולם יידעו אותו

,עודכן
0השמעה
[object Object]

כשאתם קונים בננה בסופר, אתם בטח חושבים עליה כעל פרי שגדל על עץ, נכון? אולי אתם אפילו בטוחים ב-100% שראיתם עץ בננות במו עיניכם בדרך לים המלח. אבל תתפלאו לשמוע שבננות כלל לא גדלות על עצים – הן בעצם ירקות!

הצמח שמביא לנו את הפרי הצהוב והמתוק הוא צמח עשבוני ענק, והסיפור שלו כל כך מפתיע, שהוא ישנה את הדרך שבה אתם מסתכלים על הבננה שלכם. השם המדעי שלו הוא Musa, וכאמור הוא איננו עץ, אלא צמח רב-שנתי ממשפחת המוסיים. מה שאנחנו רואים כגזע הוא בעצם מבנה שנקרא גבעול כוזב, המורכב מעלים גדולים שגדלים זה על זה בשכבות – כמו בצל ענקי. אין כאן עץ קשה או שורשים עמוקים – הגבעול הזה רך יחסית, והצמח מתבסס על מערכת שורשים רדודה. זו הסיבה שבננות נחשבות לעשבים, בדיוק כמו דשא או תירס, ולא לעצים כמו תפוח או דובדבן. למעשה, צמח הבננה הוא אחד הצמחים העשבוניים הגדולים בעולם: הוא יכול להגיע לגובה של 6-8 מטרים.

דתיים כנראה מסתכלים על המסך ושואלים: נו, מה חדש פה? אבל למי שלא מברך על האוכל ולכן לא מתעניין במקורו החקלאי, אין מושג שהברכה על בננות היא "בורא פרי האדמה", הידועה כברכה על ירקות, ולא "בורא פרי העץ", הברכה על פירות.

עם זאת, גם פרי הוא לא ההגדרה המדויקת לבננה; מבחינה בוטנית, היא ענבה – כלומר, פרי עם קליפה חיצונית ובשר רך, כמו ענבים. מה שיותר מפתיע הוא שהבננות שאנחנו אוכלים היום, כמו זן הקוונדיש ששולט בשווקים, הן כמעט כולן זהות גנטית. הן לא גדלות מזרעים, אלא מנצרים – ייחורים של הצמח – מה שהופך אותן לפגיעות מאוד למחלות. זו הסיבה שמדענים עובדים קשה כדי להגן על הבננות מפני פטריות כמו "מחלת פנמה", שלמעשה הכחידה את זן "גְרוֹ מישל" במאה הקודמת.

העובדה שהבננות הן עשבים משפיעה על גידולן; בניגוד לעצי פרי שדורשים שנים כדי להניב… ובכן, פרי – צמח הבננה יכול לייצר פרי תוך 9-12 חודשים, מה שהופך אותו למקור מזון יעיל מאוד. אבל זה גם אומר שהוא זקוק להרבה מים וחומרים מזינים, ולכן מגדלים אותו באזורים טרופיים כמו מרכז אמריקה ואפריקה. מעניין לדעת שבננות היו פעם ירוקות ומלאות זרעים, ורק ביות של אלפי שנים הפך אותן למתוקות וללא זרעים.

הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו