חוץ מצופי "דוקטור הו", שיודעים של-time-lords יש שני לבבות, אנחנו נוטים לחשוב שלכל בעלי החיים הרב-תאיים יש לב דומה לשלנו, שממוקם במרכז פלג הגוף המרכזי – אבל זה לא נכון. לבבות של יצורים שונים נוטים להיות מגוונים כמעט כמו הצורות הכלליות שלהם. הנה כמה דוגמאות.
חגבים: לב שהוא צינור
החגבים המקפצים בשדות הם דוגמה מעולה לאנטומיה משונה; במקום לב קומפקטי כמו שלנו, לחגב יש מעין "לב צינורי" – שריר ארוך, שמשתרע לאורך הגב ומכונה "אבי העורקים הגבי". הלב הזה פועם כמו משאבה, ודוחף המולימפה (הנוזל המקביל לדם בחסרי חוליות) לרחבי הגוף. מערכת מחזור הדם של החגבים פתוחה. אם אצלנו, הדם זורם בתוך כלי דם סגורים, כמו כבישים מסודרים. אצל השרימפס הלב דוחף את ההמולימפה דרך עורקים קצרים, ואז היא משתחררת לחללים בגוף, ‘שוטפת’ את האיברים ומתפזרת בחופשיות. בסוף, היא חוזרת ללב דרך חורים זעירים שנקראים "אוסטיה".
מה שמרשים בחגבים הוא היכולת שלהם להמשיך לתפקד גם בתנאים קשים. לדוגמה, חגבים מסוימים מסוגלים לשלוט בקצב הזרמת הדם שלהם כדי להתמודד עם טמפרטורות קיצוניות, מה שהופך אותם לשורדים מעולים. וזה לא הכל – לחגבים יש מערכת שמיעה ייחודית, עם "אוזניים" שנמצאות על הבטן או הרגליים, ולא על הראש כמו שאנחנו מצפים.
שרימפס: עולה להם הדם לראש
כאמור, גם לחסילונים שי מערכת מחזור דם פתוחה – ואצלם הלב נמצא בראש, ממש מאחורי העיניים. המיקום הזה נשמע מוזר, אבל יש בו היגיון: הראש-חזה הוא מרכז הפעילות של השרימפס, עם אנטנות, עיניים וחלקי פה, אז הגיוני שהלב יהיה קרוב למקום שבו נדרשת הכי הרבה אנרגיה.
מעבר לכך, השרימפס מסוגל לעשות דברים מדהימים: הוא יכול לשנות צבע כדי להשתלב בסביבה, כמו מעין זיקית ימית, ויש לו ראייה מרשימה שמאפשרת לו לזהות קשת רחבה של צבעים, כולל כאלה שבני אדם לא יכולים לראות.
תמנונים: שלושה לבבות ומוח מפוזר
אם חשבתם שלב בראש זה מוזר, מה תגידו על התמנון, שמגדיל לעשות עם שלושה לבבות? יש לו לב מרכזי, שנקרא הלב המערכתי, שדוחף דם דרך הגוף, ושני לבבות קטנים יותר, שנקראים לבבות הזימים, שמזרימים דם דרך הזימים כדי לאפשר נשימה. המערכת הזו כל כך יעילה, שהיא מאפשרת לתמנון לשרוד בסביבות מאתגרות, כמו מעמקי האוקיינוס שבהם הלחץ גבוה והחמצן מועט.
אבל זה לא הכל – לתמנון יש גם מערכת עצבים מפוזרת, עם "מוחות קטנים" בכל זרוע. זה אומר שכל זרוע יכולה לפעול חלקית באופן עצמאי, מה שמאפשר לתמנון לעשות כמה דברים בו-זמנית, כמו לפתוח צנצנת, לשנות צבע כדי להסוות את עצמו, ולהתחמק מטורף.
היכולת של התמנון לשנות צבע היא כמעט קסומה: הוא משתמש בתאים מיוחדים בעור, שנקראים כרומטופורים, שמתרחבים או מתכווצים כדי ליצור דפוסים מדהימים. תמנונים מסוימים אפילו מחקים את המראה של חיות אחרות, כמו נחשים ימיים, כדי להפחיד אויבים.
מדוזות: חיים בלי לב בכלל
ומההגזמה של שלושה לבבות נעבור לקצה השני – יצור שחי בלי לב בכלל. ליצורים השקופים והמטרידים אין לב, מוח או מערכת מחזור דם מסודרת. במקום זאת, הן מסתמכות על דיפוזיה – תהליך שבו חמצן וחומרים מזינים מחלחלים דרך הגוף הדק והג'לטיני שלהן. הגוף של המדוזה כל כך פשוט, שהוא פשוט לא זקוק למשאבה כמו לב כדי להזרים חומרים.
אבל אל תתבלבלו – המדוזות הן לא יצורים פשוטים; יש להן מערכת עצבים בסיסית שמאפשרת להן לנוע, לחוש את הסביבה ואפילו לצוד טרף עם תאים צורבים. חלק מהמדוזות, כמו מדוזת "הצרעה הימית", נחשבות לחיות בין הקטלניות בעולם, עם ארס שיכול להרוג תוך דקות.
למה הטבע כל כך משונה?
המגוון המדהים הזה מראה כמה הטבע יצירתי כשזה מגיע לפתרונות הישרדות. ליבו של השרימפס נמצא בראש כי זה יעיל עבורו; התמנון זקוק לשלושה לבבות, כי הוא חי בסביבה שדורשת המון אנרגיה; המדוזה מסתדרת בלי לב, כי הגוף שלה כל כך פשוט. כל חיה התפתחה בדרך שמתאימה לסביבה שלה, והתוצאה היא עולם מלא בפתרונות מוזרים, יפים ומפתיעים.
הכתבה נכתבה בעזרת גרוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)