מאדים? ים! האם אטלנטיס היא הפתרון למשבר האקלים?

שינויי האקלים, עליית מפלס הים ואוכלוסיית העולם שמתקרבת ל-8 ורבע מיליארד איש, גורמים ללא מעט דאגה: איך מתמודדים עם מצב שבו מצד אחד האנושות גדולה מדי על המשאבים שכדור הארץ יכול לספק לה, דווקא בתקופה שבה כדור הארץ עצמו מספק לה תנאים פחות טובים למחיה?

אחת התשובות הנפוצות לשאלה הזו בעשור האחרון היתה זו של אילון מאסק: שדרוג היכולת האנושית להגיע לכוכבי לכת אחרים, כדי שנוכל ליישב גופים שמימיים נוספים במערכת השמש, ובסופו של דבר גם מעבר לה. אבל יש תשובה אחרת, שלא דורשת שיגור של אנשים לטיסות ממושכות מאוד ולאחריהן עבודה קשה ב"אירוּץ" (תרגום עברי ל-terraform, כלומר הפיכה לדומה לכדור הארץ) של כוכבי לכת וירחים: בניית מגורי קבע מתחת למים.

מעבדות תת-ימיות קיימות כבר עשרות שנים: אקווריוס, המעבדה התת-ימית של נאס"א מול חופי פלורידה, מאפשרת למדענים לחיות ולעבוד מתחת למים עד שבועיים ברציפות ולחקור את הסביבה הקיצונית. בינתיים, יפן הציגה תוכניות שאפתניות לערים צפות ולבסיסים תת-ימיים, וחברת Ocean Spiral מתכננת מבנה ספירלי תת-ימי שיוכל לאכלס עד 5,000 אנשים (מזכיר לכם את “סיילו”/”144 קומות”? אתם לא לבד).

האתגרים ההנדסיים עצומים: בניית מבנים שיכולים לעמוד בלחץ המים בעומק של מאות מטרים דורשת חומרים חדשניים, כמו סגסוגות טיטניום או בטון מחוזק בסיבי פחמן, שמחירם גבוה; אספקת חמצן, חשמל ומים מתוקים לתושבים; והתמודדות עם בידוד ומרחק מהחיים על פני הקרקע. עם זאת, הטכנולוגיה מתקדמת במהירות. חומרים חדשים, כמו זכוכית שקופה עוצמתית כפלדה, מערכות במעגל סגור למיחזור משאבים, ופיתוחים באנרגיה מתחדשת הופכים את החזון למציאותי יותר ויותר.

היתרונות האפשריים של ערים תת-ימיות מגוונים: ראשית, הן יכולות לפתור את בעיית הצפיפות במטרופולינים כמו טוקיו או מומבאי; שנית, הן מאפשרות ניצול משאבים ימיים, כמו הפקת אנרגיה מגלי ים או מזון מאצות ודגים, לצורך חיים ברי-קיימא; בתוך הים הטמפרטורה מאוזנת בהרבה מאשר בחוץ, ולכן שינויי האקלים ישפיעו הרבה פחות על ערים כאלו; כמובן שגם חקר האוקיינוסים ירוויח מכך שמדענים רבים יוכלו לצפות במשך זמן רב בחיים במעמקי הים.

אך האתגרים אינם רק טכניים; שאלות של ריבונות, משילות ואתיקה מתחת למים נותרות בלתי פתורות – למי שייכים האוקיינוסים, ומי יקבע את החוקים בערים אלה? מה יהיו ההשפעות הפסיכולוגיות של חיים ארוכי טווח בסביבה סגורה ומבודדת, לאור מחקרים קיימים שמראים שחיים במרחב אטום ללא אור שמש ישיר גורמים ללחץ וחרדה? וכיצד ניתן להבטיח שישובים תת-ימיים לא יפגעו במערכות אקולוגיות ימיות רגישות?

פרופ' סילביה ארל, אוקיאנוגרפית מובילה, טוענת שהמפתח להתיישבות מוצלחת מתחת למים הוא איזון. "אנחנו צריכים לפתח טכנולוגיות שמאפשרות לנו לחיות עם האוקיינוס, ולא רק בתוכו", היא אומרת.

ניסויים של קהילות קטנות עשויים להתחיל כבר בעשור הקרוב, בין היתר באוסטרליה ואיחוד האמירויות, אך ערים תת-ימיות בקנה מידה גדול נשארות, ככל הנראה, עניין של העתיד הרחוק יותר. בינתיים, הידע הנרכש במחקר ובפיתוח מאמצים אלה יכול לתרום לבניית תשתיות חופיות עמידות יותר, משקי אנרגיה יעילים יותר, וטכנולוגיות חיוניות אחרות להתמודדות עם האתגרים הסביבתיים הדחופים של ימינו.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד וגרוק.