גם אתם חוטאים בהתנהגות המעצבנת הזאת? יש לנו חדשות טובות

בני אדם אוהבים חברה. זו הסיבה שאנחנו נוטים להעדיף לעשות דברים יחד. זו גם הסיבה שקשה לשפוט אנשים ששומעים על מכרים שמתכננים פעילות משותפת ו"מזמינים את עצמם" – כלומר פונים למעורבים ומבקשים להצטרף.

מחקר חדש מאוניברסיטת וירג'יניה המערבית מגלה פער מעניין בין תפיסותינו לגבי "הזמנה עצמית" לבין המציאות החברתית. רבים מאיתנו נמנעים מלבקש להצטרף לתוכניותיהם של אחרים (אם כי בישראל ברירת המחדל הפוכה מאשר ברוב העולם), מחשש לתגובה שלילית – אך

המחקר מראה שהחשש הזה לרוב אינו מוצדק.
פרופסור ג'וליאן גיבי וצוותו ערכו שמונה ניסויים מחקריים, שבחנו את הנחות היסוד והתגובות בפועל של אנשים לבקשות להצטרף לפעילויות מתוכננות. המחקר פורסם בכתב העת "Personality and Social Psychology Bulletin".

התוצאות מראות שאנשים פתוחים יותר לבקשות הצטרפות מחברים מכפי שאותם חברים מצפים. במקרים רבים, הסיבה שאנשים לא הוזמנו מלכתחילה אינה קשורה לדחייה מכוונת – פשוט הדבר לא עלה על דעתם של המתכננים, או שלא חשבו שהפעילות תעניין את האדם ש"הזמין את עצמו" לבסוף.

"כשאנו מתכננים פעילות עם מישהו, עלינו לחשוב על מה לעשות, כמה זמן זה ייקח, מתי נעשה זאת, איך נגיע, כמה זה יעלה – שיקולים רבים שגורמים לנו לשכוח להזמין אנשים נוספים", מסביר גיבי.

ההיסוס להזמין את עצמנו קשור לנטייה החברתית להימנע מ"פלישה" למרחב של אחרים, המבוססת על תחזיות שגויות לגבי תגובותיהם. נטייה זו מקבילה להססנות שלנו לבקש עזרה או לדבר עם זרים.

המחקר מציין מספר חריגים: הממצאים מתייחסים בעיקר לאנשים שיש ביניהם מערכות יחסים מבוססות, ולא לכאלה שזה עתה נפגשו. כמו כן, המחקר מתייחס לפעילויות יומיומיות, כמו צפייה בסרט או יציאה לארוחה, ולא לאירועים פורמליים כמו חתונות או מסיבות.

המסקנה המרכזית היא שמעט הישראלים שלוקים בחשש מהאפשרות שנרגיז את חברינו מ”פלישה”, יכולים להירגע ולהתחיל לבקש להצטרף לתכנונים של החבר’ה בתדירות גבוהה יותר. במקביל, כשאנו מדברים עם מישהו על תוכניותינו, כדאי לשקול להזמין אותו, בידיעה שיש אפשרות שהוא מעוניין להשתתף אך חושש מתגובתנו אם "יזמין את עצמו".

הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.