בכל שיחה יומיומית מתרחשת תקשורת כפולה: מה שנאמר בפועל, ומה שמועבר דרך רמזים מילוליים עדינים שרובנו לא מודעים להם. מחקרים חדשים בתחום הבלשנות החברתית חושפים כיצד אנשים משדרים את רגשותיהם והערכתם האמיתית כלפינו, גם כשהם מנסים להסתיר זאת. קלוד מלמדת אותנו לזהות את הסימנים.
אחד הסימנים המשמעותיים ביותר הוא שימוש בכינויי גוף: לפי מחקרים, כאשר אדם משתמש במילות גוף כמו "אנחנו" ו"שלנו" בהקשר אליכם, זו אינדיקציה חזקה לחיבור חיובי. לעומת זאת, מעבר תכוף מ"אנחנו" ל"את/ה" או "אתם" בשיחה מסמן לרוב ריחוק רגשי או אי-הסכמה שטרם הובעה במפורש.
גם אורך התשובות מספק מידע רב: תשובות ארוכות יותר ומפורטות בהשוואה לממוצע הרגיל של אותו אדם מצביעות על עניין אמיתי. לעומת זאת, תשובות קצרות ומינימליסטיות – במיוחד כשהן מלוות בעצירות ארוכות – מצביעות לעתים קרובות על חוסר עניין או אי-נוחות.
תופעה מרתקת נוספת היא "הד מילולי" או "התאמת סגנון לשוני" – הנטייה הלא מודעת לאמץ את אוצר המילים או המבנים התחביריים של מי שאנחנו מתקשרים איתו. מחקרים מראים שככל שאדם מחקה יותר את סגנון הדיבור שלכם, כך הוא נמשך אליכם יותר, רוצה לרצות אתכם, או מחפש את אישורכם. היעדר התאמה לשונית, לעומת זאת, עשוי להצביע על ניסיון מכוון לשמור על מרחק.
אחד הסימנים החזקים ביותר לאמון הוא שיתוף בפרטים לא הכרחיים; כשמישהו מוסיף פרטים אישיים או הקשרים שאינם נדרשים לשיחה, זהו סימן שהם מרגישים בטוחים איתכם.
מילות קישור, כמו "אבל", "אמנם" ו"למרות", מספקות גם הן רמזים חשובים; חוקרים גילו שהמיקום הרגשי האמיתי של הדובר נוטה להימצא אחרי מילות קישור אלה. לדוגמה, במשפט "עשית עבודה טובה, אבל יש עוד מה לשפר", הביקורת היא כנראה החלק שהדובר באמת מתכוון אליו.
מודעות לסימנים אלה יכולה לעזור לכם לנווט יחסים מקצועיים וחברתיים בצורה טובה יותר, ולזהות מתי הדברים הנאמרים אינם תואמים למסר האמיתי. אולם, חשוב להסתכל על קבוצות של סימנים, ולא להסיק מסקנות גורפות מסימן בודד. תקשורת אנושית היא מורכבת וניואנסית מכדי להתמצות בחוקים פשוטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו