הסכנה הכי גדולה לתחנות חלל ולוויינים היא לא נשק חדש

בחודש נובמבר נאלצה תחנת החלל הבינלאומית לבצע תמרון חירום כדי להתחמק משברי לוויין סיני – "פסולת חללית" שנמצאת במסלול סביב כדור הארץ כבר כמעט 18 שנה. זה היה התמרון השני מסוג זה תוך שישה ימים – מרווח הזמן הקצר ביותר אי פעם בין תמרוני התחמקות, המדגיש בעיה הולכת ומחמירה בחלל. Claude מרחיבה על הסכנה היומיומית לפעילות אנושית במסלול סביב כדור הארץ.

הענן המסוכן של פסולת חללית נוצר ב-2007, כאשר סין הרסה במכוון את לוויין מזג האוויר Fengyun 1C כחלק מניסוי נשק נגד לוויינים. הפיצוץ יצר כ-3,500 שברים, שרובם עדיין נמצאים במסלול סביב כדור הארץ. על פי הערכות, ייקח יותר ממאה שנה עד שמסלול השברים יוביל אותם לגובה שבו יישרפו מהחיכוך באטמוספירה. תחנת החלל הבינלאומית נאלצה להתחמק משברי Fengyun 1C חמש פעמים מאז 2012, ותדירות התמרונים להתחמקות מפסולת חלל באופן כללי עלתה משמעותית – מממוצע של תמרון אחד בשנה בין 2000 ל-2019 ל-15 תמרונים מאז 2020 (כלומר: כ-3 בשנה).

אחד התרחישים המדאיגים ביותר הוא "תסמונת קסלר", שבה "תאונת שרשרת" בחלל תמלא את האזור שסביב כדור הארץ בפסולת. למרות שאסון כזה ייקח זמן, יהיה קשה מאוד לעצור אותו. התוצאות עלולות לכלול סיכון ללוויינים המשמשים לביטחון לאומי, פגיעה בתקשורת ובפעילויות מבוססות אינטרנט והפיכת כל פעילות בחלל למסוכנת ויקרה יותר.

כיום, חיל החלל האמריקאי עוקב אחר כ-47,200 עצמים במסלול – עלייה של 14% מסוף 2021 ו-100% מ-2016. תדירות ההתראות על התנגשויות אפשריות עלתה מ-6 ביום לפני 5 שנים ל-23 ביום כיום – עלייה של כ-285%.

בעוד שחברות לוויינים רבות משתפות מידע מראש על שיגורים מתוכננים, סין ורוסיה בדרך כלל אינן משתפות פעולה. חוסר שיתוף הפעולה מקשה על חיזוי התנגשויות אפשריות, תכנון תמרוני התחמקות וניהול בטוח של התנועה בחלל.

לאחרונה פרסמה נאס"א אסטרטגיה לקיימות בחלל, המתמקדת בחיזוי ומעקב אחר פסולת חללית, מניעת תאונות שעלולות ליצור פסולת נוספת ותיאום הדוק יותר בין גופים בעלי עניין בחלל – אך ללא שיתוף פעולה בינלאומי מלא, ובמיוחד מצד מעצמות החלל המובילות, האתגר של פסולת חללית צפוי להמשיך ולהחמיר בשנים הבאות.