הבר-קיימא באדם: המלך שלמה ידע לכרות בלי לזהם

מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב מערער על התפיסה המדעית המקובלת לגבי מכרות המלך שלמה, ומגלה כי תעשיית הנחושת העתיקה הייתה הרבה פחות מזהמת מכפי שחשבו עד כה. נעזרנו ב-Claude כדי לנסות להבין איך החכם באדם כרה משאבים בלי להזיק כמעט בכלל לסביבה.

צוות החוקרים, בראשות פרופ' ארז בן-יוסף, ערך סקרים גיאוכימיים באתרי הפקת נחושת בעמק תמנע, המתוארכים למאה ה-10 לפנה"ס – תקופת המלכים דוד ושלמה. הממצאים מראים כי זיהום הסביבה כתוצאה מייצור הנחושת היה מינימלי ומוגבל למרחב קטן, ואינו מהווה סכנה לתושבי האזור, הן בעבר והן כיום.

"לקחנו מאות דגימות קרקע משני האתרים לניתוחים כימיים, ויצרנו מפות ברזולוציה גבוהה של נוכחות מתכות כבדות באזור", מסביר בן-יוסף. הממצאים מראים כי ריכוז העופרת – המזהם העיקרי בתעשיות מתכת – יורד לפחות מ-200 חלקים למיליון במרחק של מטרים ספורים מהכבשן. לשם השוואה, הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב מגדירה אזורים תעשייתיים כבטוחים לעובדים ברמה של 1,200 חלקים למיליון, בעוד אזורי מגורים מוגדרים כבטוחים לילדים ברמה של 200 חלקים למיליון. במלים אחרות, לפי סטנדרטים מודרניים, מכרות העופרת של המלך שלמה היו בטוחים למגורי אדם.

המחקר החדש סותר סדרת מאמרים שפורסמו מאז שנות ה-90 על זיהום שנגרם כביכול מתעשיית הנחושת העתיקה. ד"ר עומרי יגל, חוקר מוביל במחקר הנוכחי, מסביר: "הייתה מגמה בשנות ה-90 שהציגה את ייצור הנחושת העתיק כמקרה הראשון של זיהום תעשייתי. הצהרות כאלו מושכות כותרות ומענקי מחקר – אך הן משליכות שלא לצורך בעיות זיהום מודרניות על העבר".

המחקר מצביע על כך שהמתכות "לכודות" בסיגים ובפסולת תעשייתית אחרת, מה שמונע מהן לחלחל לקרקע ולהשפיע על צמחים או בני אדם. ממצאים אלה מתיישבים עם מחקרים אחרונים מאזור ואדי פיינן בירדן, המצביעים גם הם על רמות זיהום נמוכות מאוד.

בדיקת 36 שלדים של אנשים שחיו באתר הכרייה בפיינן בתקופת הברזל הראתה כי רק בשלושה מהם נמצאו עקבות זיהום בשיניים. נראה שהאקלים היבש באזור שימר את המתכות בקרקע, מה שמאפשר מחקר מדויק. מעבר לכך, אין הוכחות מוצקות לזיהום גלובלי בתקופה שלפני הרומאים.

המחקר מדגיש כי בעוד שאנו מתמודדים עם אתגרים סביבתיים חמורים בימינו, כמו שינויי אקלים, עלינו להיזהר מהנחות לגבי העבר. הפקת הנחושת בתקופת המלך שלמה הייתה מתקדמת יותר ממה שחשבנו, עם השפעה סביבתית מינימלית ומוגבלת למרחב. זוהי עדות לחכמה העתיקה בניהול משאבי טבע באופן בר-קיימא.