המחקר הגדול מסוגו בעולם חושף קשר מטריד: אנשים המדווחים על תחושת בדידות נמצאים בסיכון גבוה משמעותית מאחרים לפתח דמנציה. התגלית החדשה מדגישה כיצד תחושה רגשית לכאורה פשוטה עלולה להוביל להשלכות בריאותיות חמורות על מוחנו. Cluade עוזרת לנו להבין איך יכול להיות שכל כך קל למנוע מקרים רבים של המחלה.
מחקר מקיף בהובלת אוניברסיטת פלורידה סטייט ובהשתתפות מדענים מאוניברסיטאות באירלנד, צרפת, שווייץ וסין, שהתבסס על ניתוח נתונים של יותר מ-600,000 אנשים ב-21 מחקרים ארוכי טווח מרחבי העולם ופורסם בחודש שעבר ב-Nature Mental Health, מצא קשר ישיר בין בדידות לירידה קוגניטיבית, עם סימני השפעה על כל הגילאים והמגדרים.
המחקר מצביע על קשר ישיר בין בדידות לירידה קוגניטיבית, כאשר הסיכון לפיתוח דמנציה בכלל ואלצהיימר בפרט בקרב אנשים שדיווחו על תחושת בדידות, היה גבוה ב-31%.
פרופ' מרטינה לוצ'טי, שהובילה את המחקר, מסבירה: "דמנציה היא ספקטרום, עם שינויים נוירופתולוגיים שמתחילים עשורים לפני ההופעה הקלינית. בדידות – חוסר שביעות רצון מקשרים חברתיים – עשויה להשפיע על תפקוד קוגניטיבי ועל החיים היומיומיים". היא ממשיכה: "כעת, כשיש ראיות מוצקות לקשר, חשוב לזהות את מקורות הבדידות כדי למנוע או לנהל אותה ולתמוך ברווחה ובבריאות הקוגניטיבית של מבוגרים מזדקנים".
הממצאים מקבלים משנה תוקף לאור הכרזת ארגון הבריאות העולמי על בדידות כמשבר בריאות ציבורי מאז תקופת הקורונה, שבה רבים שעד אז שמרו על קשר יחסית קרוב עם קרובים מבוגרים החלו להימנע מקרבה אליהם.
החוקרים מציינים מספר מגבלות במחקרם: ראשית, רוב הנתונים נאספו ממדינות מערביות עשירות, ויש צורך במחקר נוסף במדינות בעלות הכנסה נמוכה, כדי לבדוק אם ניתן לשחזר שם את אותן מסקנות. הם גם ציינו כי קיימים הבדלים תרבותיים בהגדרת ותפיסת בדידות.
השלכות מעשיות
- לפרט: הממצאים מזכירים את חשיבות השמירה על קשרים חברתיים, זיהוי מוקדם של תחושות בדידות ופנייה לעזרה מקצועית בעת הצורך.
- למערכת הבריאות: תזכורת להכרה בבדידות כגורם סיכון משמעותי, לחשיבות פיתוח תוכניות התערבות מניעתיות ולשילוב הערכת בדידות בבדיקות שגרתיות.
- לקהילה: עידוד ליצירת מסגרות תמיכה חברתיות, פיתוח תוכניות לחיבור בין אנשים והגברת המודעות להשפעות הבדידות.

![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)