"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כך עשו מקלחת לפני המצאת הסבון

היום זה נראה לנו מובן מאליו: נכנסים למקלחת או לאמבטיה, לוקחים סבון ומורחים על הגוף. אבל מה עשו לפני שהיה אפשר לקנות סבון? מתברר שפחות או יותר מה שאנחנו עושים היום – רק בייצור ביתי

,עודכן
0השמעה
אישה במקלחת משתמשת בסבון. צילום: מערכת feedy באמצעות הבינה המלאכותית FLUX.1

קשה להתחרות בתחושה של מקלחת או אמבטיה בסוף יום, כאשר שוטפים מהגוף במים וסבון את הלכלוך, הזיעה והשומן שהצטברו עליו. אבל איך התנקו בני האדם לפני המצאת הסבון המודרני? Claude מספקת לנו את התשובה.

איך התרחצו בעולם העתיק?

לפני שהסבון הפך לנפוץ, מים היו האמצעי העיקרי לרחצה במשך מאות שנים. לדוגמה, בציביליזציית עמק האינדוס – תרבות ששגשגה באזור פקיסטן, הודו ואפגניסטן של ימינו בין השנים 2600 ל-1900 לפנה"ס – ה"אמבט הגדול" במוהנג'ו-דארו נחשב לאחד מבתי המרחץ הציבוריים הראשונים לרחצה באדים.

לפני המצאת הסבון המודרני, בני האדם השתמשו במגוון חומרים לניקוי:

  • צמחים – שימשו כמקור לשמנים וחומרים ריחניים.
  • מרה של בעלי חיים – בעלת תכונות ניקוי טבעיות.
  • שמנים – בעיקר שמן זית בתרבויות ים תיכוניות.
  • חומרים מקרצפים – כמו חול ואפר עץ, שימשו להסרת לכלוך.

התפתחות הסבון

הרשומות הכתובות המוקדמות ביותר של חומרים דמויי סבון מתוארכות לסביבות 2500 לפנה"ס במסופוטמיה (נמצאת בעיראק של היום). לוחות חרס מעידים כי השומרים השתמשו במים ונתרן פחמתי – מלח אבקתי כמו אפר צמחים – לנקות את עצמם, ובבירה ומים חמים לניקוי פצעים.

באימפריה האכדית במסופוטמיה, השתמשו בתערובת של צמחים כמו תמר, אצטרובל ושיח הטמריסק. תערובת זו עקבית עם המרכיבים הבסיסיים של סבון מודרני: חומר בסיסי (כמו טמריסק), שמן (כמו תמר), וחומר מקרצף (כמו אצטרובל).

במצרים העתיקה השתמשו בנטרון (סוג של מלח), חימר ואבן סבון; וביוון ורומא העתיקות, לאחר שטיפה במים, משחו את גופם בשמני זית מבושמים, ואז השתמשו בכלי מעוקל בשם סטריגיל להסרת הלכלוך הנותר.

המעבר לשימוש בסבון

השימוש בסבון לרחצה אישית הפך לשגרתי יותר במערב רק בתחילת עד אמצע המאה ה-19. גורמים שונים תרמו לכך:

1.זמינות גבוהה יותר של שומנים זולים.
2.המהפכה התעשייתית, שהעבירה את ייצור הסבון מבתים למפעלים.
3.מהנדסי ערים ורפורמטורים התמקדו ב"ניקוי" קהילות מהגרים.
4.מלחמת האזרחים האמריקאית ומלחמת קרים באירופה הדגישו את חשיבות הסטריליזציה בבתי חולים.

חברות כמו פרוקטר אנד גמבל בארה"ב החלו לנצל את השוק ההמוני שנוצר לסבון, מה שהוביל לשימוש נרחב יותר בסבון לניקיון אישי. טכנולוגיית הייצור התפתחה מאז, אך העיקרון הבסיסי של הסבון נשאר דומה – שילוב של חומר בסיסי עם שומן ליצירת חומר ניקוי יעיל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר