למה צריך שביתה כללית? שביתות היסטוריות ששינו מדיניות

השביתה הכללית במשק, שעליה הכריז אתמול יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, העלתה לא מעט שאלות לגבי הקשר בין פעילות של ארבוני עובדים לפוליטיקה. מכיוון שהיא לא יכולה לשבות, פנינו ל-Claude כדי שתספר לנו על שביתות היסטוריות שהשפיעו על הפוליטיקה, או להיפך, ואלו הדוגמאות הכי מעניינות שהיא העלתה בחכתה:

שביתת הדואר הגדולה (ארה"ב, 1970)

שביתת הדואר הגדולה בארה"ב פרצה ב-1970, כאשר עובדי דואר יצאו למחאה בלתי חוקית נגד תנאי העבודה והשכר הנמוך. השביתה שיתקה את מערכת הדואר האמריקאית למשך שמונה ימים, והובילה להתערבות של הנשיא ריצ’ארד ניקסון, שאף עירב את הצבא – אך לא כדי לדכא את השובתים, אלא פשוט כדי לחלק את הדואר במקומם. לבסוף, הובילה השביתה להקמת שירות הדואר האמריקאי (USPS), לשיפור משמעותי בתנאי העבודה של עובדי הדואר ולשינוי ביחסי העבודה במגזר הציבורי בארה"ב.

שביתות דרבן (דרא"פ, 1973)

ב-1973, כ-100,000 עובדים שחורים בדרבן יצאו לסדרת שביתות אלימות. אירועים אלה היוו אתגר משמעותי למשטר האפרטהייד, וסימנו את תחילת ההתעוררות המחודשת של תנועת האיגודים המקצועיים השחורים. השביתה אמנם לא גרמה להפלת משטר האפרטהייד, שהמשיך לשלוט במדינה עוד 20 שנה, אך היא תרמה למאבק העובדים השחורים והעלתה את המודעות הבינלאומית למשטר האכזרי, שלבסוף, לאחר שני עשורים של שינוי איטי, הביאה לסיום אחד מהמשטרים הגזעניים האחרונים בעולם.

חורף אי-שביעות הרצון (בריטניה, 1978-1979)

בחורף 1978-1979, חוותה בריטניה סדרה של שביתות במגזר הציבורי, שכונתה "חורף אי-שביעות הרצון". העובדים דרשו העלאות שכר משמעותיות לנוכח האינפלציה הגבוהה. כראוי לבריטניה, וכפי שאפשר ללמוד מהשם הסמלי שניתן להן, השביתות הללו לא היו אלימות, אלא סחפו בהדרגה את דעת הקהל נגד ממשלת הלייבור בראשות ג’יימס קלהאן. בסופן, מהובלה של מספר אחוזים בסקרים על פני השמרנים, להפסד צורב בכמעט 10% למרגרט ת’אצ’ר (44% לעומת 37%) ולשינוי בכיוון המדיניות הכלכלית של המדינה.

שביתת מספנות גדנסק (פולין, 1980)

באוגוסט 1980, פרצה שביתה במספנות לנין בגדנסק, בהנהגתו של לך ולנסה. השביתה הובילה להקמת איגוד "סולידריות", שהפך לכוח פוליטי משמעותי במאבק נגד השלטון הקומוניסטי, הוביל את ההכרה בזכות להקים איגודים מקצועיים עצמאיים, ויצר את הסדקים הראשונים בשלטון הקומוניסטי, שהביאו להפלתו ולמעבר לשלטון דמוקרטי ב-1989. במובן מסוים, השביתה הזו שחררה את מזרח אירופה כולה מהקומוניזם.

שביתת פקחי הטיסה (ארה"ב, 1981)

ב-1981, כ-13,000 פקחי בארה"ב טיסה פתחו בשביתה בדרישה לשיפור תנאי העבודה והשכר. הנשיא רונלד רייגן הגיב בצעד דרמטי – הוא פיטר את כל השובתים, והחליף אותם בפקחים צבאיים ועובדים לא מאוגדים. הדבר הביא להחלשה של כוח האיגודים המקצועיים בארה"ב, חיזק את הגישה הניאו-ליברלית בכלכלה האמריקאית, והשפיעה לטווח ארוך על יחסי העבודה במגזר הציבורי.