מורים נוטים להדביק לילדים את האבחון השגוי הזה

הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא אחת האבחנות הנוירולוגיות הנפוצות ביותר בקרב ילדים בדור האחרון. אולם, מחקר שפורסם השנה בכתב העת European Child & Adolescent Psychiatry מעלה שאלות מטרידות לגבי הדיוק של אבחונים אלה, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים יחסית.

לאחר שסרקו 7 מסדי נתונים ו-30 מחקרים מרחבי העולם אודות הקשר בין תאריכי לידה של ילדים לבין אבחון ADHD, שהקיפו כ-19 מיליון ילדים, החוקרים הגיעו למסקנות מדאיגות: ילדים שהשתייכו לחצי הצעיר יותר בכיתותיהם נמצאו כבעלי סיכוי גבוה ב-38% לאחבון ADHD בהשוואה לחבריהם המבוגרים יותר באותה כיתה, וסיכוי גבוה ב-28% לקבל תרופות לטיפול ב-ADHD, כמו אדרל או ריטלין. ההבדל נבע בעיקר מהערכות של מורים לגבי סימפטומים של ADHD, כמו חוסר תשומת לב ושליטה עצמית נמוכה. זאת בעוד הערכות ההורים לגבי אותן התנהגויות לא הראו מגמה עקבית הקשורה לגיל.

פרופסור קַפּיל סאיאל, מומחה לפסיכולוגיית ילדים מאוניברסיטת נוטינגהם, מסביר כי "המחקר מראה שמבוגרים המעורבים בזיהוי או העלאת חששות לגבי התנהגות ילד – כמו הורים ומורים – עלולים בשוגג לייחס חוסר בגרות יחסית כסימפטומים של ADHD". הסיבה לכך היא שבכל כיתה יש טווח גילאים שיכול להגיע לשנה שלמה. הילדים הצעירים יותר עשויים להיראות פחות בוגרים ביחס לחבריהם המבוגרים יותר – אך זו לא בהכרח אינדיקציה להפרעה נוירולוגית.

אבחון יתר של ADHD יכול להוביל למספר בעיות:

1. טיפול תרופתי מיותר:ילדים עלולים לקבל תרופות שאינם זקוקים להן.
2. תיוג שלילי:אבחנה לא מדויקת יכולה להשפיע על הדימוי העצמי של הילד ועל ציפיות המבוגרים ממנו.
3. הזנחת גורמים אחרים:התמקדות ב-ADHD עלולה להסיט את תשומת הלב מגורמים אחרים שעשויים להשפיע על התנהגות הילד.
4. עלויות לא נחוצות:אבחונים וטיפולים מיותרים מטילים נטל כלכלי על משפחות ומערכות בריאות.

ד"ר אלני פְריסירַה, מחברת המחקר, ממליצה שמורים "יקבלו תמיכה בשקילת הגיל היחסי של ילד בכיתה כאשר עולה שאלה לגבי ADHD”. מומחים אחרים ממליצים על גישה הוליסטית יותר לאבחון ADHD, הכוללת הארכה ארוכת טווח המסתמכת על מעקב אחר התנהגות הילד לאורך זמן, התחזבות בגילו היחסי של הילד ביחס לחבריו לכיתה, לקיחה בחשבון של גורמים נוספים כמו סביבה ביתית וחברתית, ושילוב הערכות של הורים, מורים ורופאים.