חיים מעושרים: בעלי הכנסה גבוהה מתים פחות משבץ

שבץ מוחי עלול לתקוף כל אחד, ולהוביל לתוצאות חמורות ביותר, כידוע. אלא שמחקר חדש גילה שקיימים הבדלים בין סיכויי ההישרדות של אנשים אחרי שבץ לפי הכנסה והשכלה. Claude מספקת לנו את הפרטים.

המחקר, בראשות פרופסור קתרינה סְטיבְּרַנט סוּנֶרהאגֶן מאוניברסיטת גטבורג בשוודיה, ניתח כמעט 7,000 מקרי שבץ בעיר בין השנים 2014-2019. הממצאים חשפו שלאנשים בעלי הכנסה גבוהה היה סיכון נמוך ב-32% למות משבץ בהשוואה לאלה עם הכנסה נמוכה יותר. באופן דומה, בעלי רמות השכלה גבוהות יותר נהנו מסיכון נמוך ב-26% לתמותה משבץ מוחי.

גורמים סוציו-אקונומיים אלו מסווגים כ"מגדירי בריאות חברתיים" – מצבים כמו מקום הלידה, מקום מגורים, מקום עבודה וכד’, שיכולים לעצב באופן עמוק את הבריאות. המחקר התמקד בארבעה גורמים מרכזיים: אזור מגורים, ארץ לידה, רמת השכלה ורמת הכנסה. הנתונים ציירו תמונה עגומה, כאשר מטופלים המתמודדים עם גורם שלילי אחד סובלים מסיכון גבוה ב-18% למוות משבץ מוחי לעומת אלו שאין בביוגרפיה שלהם אף גורם כזה. עבור המוחלשים ביותר, הסובלים מ-2-4 גורמים שליליים, הסיכון זינק ל-24% יותר.

"הממצאים שלנו מדגישים מציאות בוטה: מצבו הסוציו-אקונומי של אדם יכול להיות עניין של חיים או מוות בהקשר של שבץ מוחי, במיוחד כאשר הוא מתמודד עם מספר ,מגדירי בריאות חברתיים’ שליליים", קבעה סונרהגן.

הפערים הללו מצטלבים גם עם גורמי סיכון אחרים; כך, למשל, אלה עם מספר סעיפי השפעה חברתיים שליליים נטו לסבול משיעורים גבוהים יותר של עישון, חוסר פעילות גופנית, צריכת יתר של אלכוהול ומצבים כמו פרפור פרוזדורים, המעלים את הסיכון לשבץ מוחי. גם מגדר שיחק תפקיד, כאשר שיעור הנשים הסובלות משבץ גדל ככל שמספר הגורמים החברתיים השליליים טיפס.

מאחר שמספר נפגעי השבץ באירופה צפוי לעלות ב-27% עד 2047, חוקרים טוענים שהטיפול בפערים הללו חייב להיות בראש סדר העדיפויות באמצעות מדיניות והתערבויות מותאמות. כפי שניסחה זאת סונרהגן, "קובעי המדיניות חייבים להתאים חקיקה וגישות כדי לתת מענה לצרכי הקהילות המגוונות, בעוד שרופאים צריכים לזהות חולים עם גורמי בריאות חברתיים שליליים כדי למנוע תמותה לאחר שבץ מוחי".